האם אני מוותרת על אהבת חיי??? broken heart...

ושוב אני לבד....

עומדת בחוף הים ומחפשת בו נחמה.היום כל-כך שקט ורגוע שאני אפילו מקנא בו.הרי בליבי
עכשיו יש רק סערה...סערה של כאב וצער...

הרוח משחק לי בשערות ואני מתפללת שהלוואי שזה היית אתה משחק איתם, מלטף אותם....

חושבת עלינו והדמעות שורפות את לחיי...אני כבר לא שולטת בהן, לא מנסה אפילו ..כי
אין לי כבר כוח..את כל כוחי בזבתי כאשר החלטתי לוותר עליך..

אומרים שהאהבה משגעת את בן אדם, מכריחה ללכת אחריה בעיניים עצומות ועושים רק מה
שהלב אומר...

אבל למה לא ואמרים שיש גם הגיון, שכל, שמונע מאיתנו לעשות את אותם דברים שלב אומר
לעשות???

אצלי השכל הוא זה שקבע והלב..ליבי שבור וכואב...והכי מעצבן שאני לא יכולה להאשים
בזה את אף אחד!!!!! את מי אני אאשים? אותך??? הרי אני זו שמוותרת עליך...את כל
העולם? הרי הוא הזהיר אותי מההתחלה לא להתאהב בך...

את מי? רק את עצמי...מאשימה את עצמי ושוב ושוב שואלת:

איפה טעינו?

אולי ממש בהתחלה, בזה שהכרנו בכלל...

אבל אם זה כך אז פעם ראשונה בחיים אני לא מצטערת על הטעות שעשיתי...טעות ששבר את
ליבי לרסיסים...

מה לא עשינו?

אולי לא אהבנו מספיק....

ולמה עכשיו? אולי זו עוד תקופה בחיים שאנחנו חייבים לעבור,עוד בדיחה של החיים
עלינו...למרות שלא באה לי בכלל לצחוק...

למה הכרתי אותך עכשיו ולא בעוד כמה שנים כאשר אולי היה לי צ'אנס להכיר אותך
יותר....למרות שאני מכירה אותך כבר די טוב....

והתאהבתי בכל מה שהיכרתי בך...

אהבתי בך הכל...

את הצחוק הביישני שלך שהיה מצחיק אותי כל-כךצ ולכן זה היה כיף פי כמה לגרום לך
לצחוק...

את הקול הגברי שלך שבשבילי היה כמו מנגינה שהייתה לוקחת אותי לעולם אחר שבו רק אתה
ואני...

את המבט שלך שהיה בו כל-כך הרבה הערצה....

את המילים שלך שהיה בהם כל-כך הרבה הבנה, דאגה, אכפתיות....אהבה...

את תווי הפנים, את החיוך,את סגנון הדיבור....

אהבתי בך הכל! אהבתי אותך! את כולך...ואיך עכשיו לשכוח?

האם אתה זוכר איך רקדנו פעם ראשונה מחובקים, צמודים אחד לשני כל-כך חזק שיכולתי
להרגיש את חום נשמתך על צווארי, יכולתי לשמוע את הדופק ליבך...

חיבקתי אותך והרגשתי אבודה בזרועותיך ולא רציתי לשחרר אותך,להישאר כך לנצח...כנרה
בגלל זה המשכנו לרקוד אפילו אחרי שנגמרה המוסיקה ולא היה לי אכפת שאנשים
מסתכלים...לא היה לי אכפת מאף אחד...רק אתה היית שם...בשבילי...

איך שהלחיים שלנו היו נוגעים ואני כל-כך רציתי בזה...

ןאז...הצמדתי את שפתיי לכתף שלך ונישקתי לך בכתף...כי ידעתי שזו ההזדמנות היחידי
לנשק אותך..העיקר שנישקתי..ואתה אפילו לא ידעת מזה..וגם לא תדע...

איך שהיינו צוחקים בטלפון בלי הפסקה...ועל מה? על הצחוק של אחד של השני...

איך שהיית שר לי בטלפון בשיחות ארוכות לתוך הלילה...

איך אוכל לשכוח את כל הרגעים הקסומים האלו? רק תגיד לי איך?

בחיים לא אשכח אותם ובחיים לא אשכח אותך..כי היית בשבילי הכל...ידיד נפש, אח, אוזן
קשבת...והיית בשבילי מורה...

בזכותך למדתי לחיות וליהנות מכל דקה שהעברתי איתך ולהצטער על כל שניה שעברה
בלעדיך...

למדתי להראות עצובה כשאני שמחה ולהראות שמחה כשבאה לי למות...לחייך בשבילך רק כדי
שאתה לא תהיה עצוב...שפתיי חייכו אך ליבי בכה...

למדתי לעצור את הדמעות כשאני מסתכלת אל תוך עינייך...לבכות בסתר...

למדתי מה זה אושר...אושר להיות לידך...

למדתי מה זה כאב לב....ובכל זאת אני כל-כך מודה לך....

למדתי לאהוב...לאהוב אותך...

אך גם למדתי לשנוא...

בהתחלה לשנוא את עצמי שאני אוהבת אותך למרות שידעתי שאסור לי...אח"כ לשנוא את כל
העולם האכזרי הזה שאסר לנו לאהוב...ועכשיו...לשנוא את עצמי על זה שאני לא אוהבת
אותך מספיק כדי לא לוותר עליך..

אבל למה אתה נותן לי לעשות את זה??? תעשה משהו...תעצור אותי...

כנרה זה טוב בשביל שנינו.כנרה אהבה שלי לא מספיקה כדי להתגבר על כל המכשולים, ואתה
צריך מישהי יותר טובה ממני...שתאהב אותך יותר ממני ...כי מגיע לך יותר, אהבה יותר
גדולה מאהבה שלי....מגיע לך יותר...

לכל דבר יש סוף.ואצלנו הסוף הוא לא כמו בכל הסרטים-סוף טוב...גם האהבה נגמרת...אז
בוא נעצור עכשיו...לפני כל הויכוחים , לפני כל ההסברים המיותרים שבאים אחרי שהאהבה
נגמרת לגמרי...נעצור עכשיו כדי לשמור על האהבה שלנו כמו שהיא עכשיו...לשמור על
האהבה...על הזכרונות...

זיכרונות על אותם ימים כשלא רציתי לישון אם לא הייתי חולמת עליך...

כשלא רציתי לחייך אם לא היית רואה את החיוך שלי...

כשלא רציתי לצחוק אם לא היית צוחק יחד איתי...

ועכשיו...אחרי שהבנתי שאנחנו רק ידידים וזה מה שנהיה תמיד...עכשיו האהבה גם נגמרת
לאט-לאט...ואני רוצה לברוח עכשיו למקום ששום דבר לא יזכיר לי יותר עליך....למרות
שלא נראה לי שקיים מקום כזה בעולם...הכל מזכיר לי אותך..בכל שיר אני מוצאת משהו
שמדבר עלינו...

רוצה לברוח למקום שבו לא ישמע יותר ממך..כי כל פעם שאני חושבת שהתגברתי
עליך...שזהו...מספיק לי רק לשמוע את הקול המשגע שלך כדי לשכוח על הכל ולהתחיל לחייך
כמו איזו מטומטמת עם חיוך לכל הפנים...

שני ידידים..זה מה שאנחנו וזה מה שנהיה תמיד...

ואתה תמשיל לספר לי על בנות אחרות אבל כל פעם בין השורות תנסה לרמוז, לומר לי שאני
יותר חשובה לך מכל הבנות האלו...

ןאני אמשיך לספר לך על כל הבנים שאני מכירה אבל כל פעם שאתאר לך את גבר חלומותיי,
יהיו לו את התכונות שלך...

אז תשחרר אותי כמו שאני משחררת אותך...תלך עכשיו בדרך חדשה ואל תעיז להגיד לי שלא
תהיה מאושר! כי אני מקווה שתהיה...אפילו אם לא איתי ועם מישהי אחרת...

וכדי להיות מאושרת מספיק לי לראות אותך מחייך...אפילו אם תחייך למישהי אחרת...

ואל תדאג לי..אני אתגבר.מבטיחה.כי אני די חזקה.גם לא ממש אכפת לי מעצמי..העיקר שאתה
לא תפגע...

תסלח לי אפ טעיתי איפשהו ותשכח אותי אם תוכל...

רק תדע שאני לא אשכח אותך..כי שינית אצלי הכל...את דעותיי, את התנהגותי,את
מחשבותיי—שינית אותי בעמם...עכשיו אני אחרת...ואולי קצת יותר בוגרת...קצת הרבה...

תשחרר אותי...



ושוב אני לבד...

עומדת פה, בחוף הים עם הדמעות העיניי והשאלות בלב שכנרה להם אני לא אמצא בחיים
תשובה...

איפה טעינו? מה לא עשינו? למה? למה? למה? למה?.......

והשאלה ההכי כואבת....

האם אני מוותרת על אהבת חיי????????