הערכה עצמית..

לאהובי ..
 
מאמי כמה עוד מכתבים אני יכתוב לך כמה עוד שירים אני יחבר עלייך...כתבתי כבר מלא ..
לא נתתי לך אותם אני כותבת כדי להוציא את מה שיושב לי על הלב ..משחררת ממני כל
כך הרבה כאב שאתה מותיר בי... המשחק הזה שלך פוגע בי...ההשלייה התקווה שאתה
נותן לי כל פעם מחדש היא אומנם משאירה אותי בחיים..אבל היא גם פוגעת ..שורפת לי את
הנשמה..כי אני יודעת שזה לא אמיתי , אני יודעת שלאהבה הזאת אין סיכוי ...היא כל כך
מלוכלכת וכואבת ...לא ידענו איך לאהוב ...הכאבת לי נגעת לי במקומות ששם הכי כואב ....
לפעמים נידמה לי כיאלו אתה נהנה מלשמוע שאני סובלת ...נהנה לראות אותי מתייסרת
מאהבה הזאת...אז דיי בבקשה אתה אמרת לי פעם ..
"שאם אהבה היא כואבת אז זה לא אהבה" ...אז מאמי כואב לי נימאס לי לבכות ...
נכון באהבה לא צריך לבכות...אז למה באהבה הזאת אני רק בוכה ...למה אתה נותן לי סיבה
לבכות ? אני בסה"כ רוצה לאהוב אותך .....
למה כל המשחקים האלה ...למה אתה לא נותן לי שקט ...תשחרר אותי אתה לא רוצה בי ....
אני ישקר לך אם אני יגיד לך שאני ישכח ממך כי אני לא ...השארת בי יתר מידי
ממך... פגעת בנישמתי פצעת את ליבי שהיום הוא לא מסוגל לאהוב ...
אני מנסה לשכוח להשאיר את העבר מאחור לראות את העתיד.... אבל הכאב שהשארת בי
חזק ממני ... הייתי ילדה כל כך תמימה האמנתי באהבה חשבתי שאני יכולה לשנות אותך
לגרום לך להאמין גם שיש אהבה ...אבל לא מאמי לא הצלחתי ...אתה שינת אותי ...
היום אני לא מאמינה באהבה ...היום אני כבר לא יתאהב יותר....אי אפשר להתאהב שוב
אחרי אהבה כל כך כואבת ..ללב אין את היכולת הזאת...
אהובי כן עוד נישארת ככה ...עדיין אני עוד יכולה לקרוא לך ככה ...ולפעמים אני לא מבינה איך ...
אבל מי אמר שבאהבה יש הגיון ...ומי אמר שאפשר להפסיק לאהוב גם אחרי שפוגעים בלב כל כך
הרבה פעמים...אולי זה לא אהבה ...זה רק הכאב שנישאר מאהבה הזאת...
אני שואלת את עצמי כל פעם מחדש שאני מתמסרת אלייך שאני נותנת לך לגעת בגופי....
נותנת לך להיות בתוכי ...אני שואלת אם אתה שומע את הלב שלי....את הכאב שיוצא ממנו
בגללך ... אתה שומע אהובי ...הכאב הזה הוא בגללך.