שלום אחרון

אין לי הרבה מה לומר. התייאשתי מלכתוב מגילות שאותן מעולם לא קראת. אני שקועה בים של אכזבות ממך, ואין אמודאי בעולם שיוכל להושיט יד ולהציל אותי. אני מאוכזבת וכואבת, כ"כ השתדלתי עידן, כ"כ השתדלתי. ניסיתי לעזור לך, להבין אותך,להקשיב לך, אבל כ"כ הרבה מילים שבו ריקם.


אז טעיתי, חשבתי שאוכל להשיב אלי את נערי המתוק שהיה, אך שגיתי, גם אני בת אדם. מתסבר שטוב לך ככה, אתה נהנה לצלול עמוק בים הכאב והצללים השחורים. אך אני זוכרת שיש אי שם מבעד לעננים שמש, והיא מאירה לי לפעמים בין סדקי העננים. אז אני יוצאת מכאן, לחפש את אותה השמש ולהנות מזיוה. יוצאת להתחמם בין קרניה שחובקות אותי בים של אהבה.


אל תכעס כשתשמע שמצאתי לי אהוב אחר, אין לך זכות. תזכור שנתתי לך את כל כולי ולא קיבלתי דבר מלבד כעס ועצבים, מלבד אזבות וכשלונות. אהבתנו שווה למוץ הנידף לו ברוח. אך העתיד, לפחות עבורי, שווה מכרה זהב, ואיני הולכת לוותר עליו.


אז אני ממשיכה לי לבד, לא לגמרי לבד, עם השמש ועם בורא עולם שאף פעם לא עוזב אותי. ואתה תצלול בים עמוק של סיגריות, התבודדויות, עשן וכאב. אני את תפקידי סיימתי. שבעת חודשי גיהנום הספיקו לי. היה שלום עידן.