שתיקה סוערת

אני עוצמת עיניים ומתחבתר למציאות עכשיו


מתחברת לשקט הפנימי,נושמת את השלווה


מאזינה לצלילים עדינים של פעימות בקצב איטי


מפנה את כל המחשבות מהתוכן


המוח שלי נקי עכשיו


אני שומעת את הדממה


ומסה להרעיש קצת,כי קשה לי לשתוק הרבה זמן


עכשיו אני פוקחת את עיניי


מביטה לצדדים,לעבר לחלון,ומבעד לדלת


עכשיו אני מביטה אל השמיים


ה' תסלח לי שלא תמיד יכולתי לדבר איתך


פשוט רציתי תשובה,אף פעם לא קיבלתי אותה


אולי באמת המחשבות על ההרס העצמי באות ממקום של ריקנות


אני סתם מיואשת,מרגישה שאין לי כלום,


שאני כלום


פעם ראשונה שיש לי שאלה ואני לא מחכה לתשובה:


האם כל האנשים שאין להם ייעוד,


מחכים לרגע שיעלו לשמיים?


אני תמיד חשבתי שהחיים נפלאים,וצריך לנצל כל שנייה


אבל הזמן עובר והמוות לא מפסיק להפריע לי,


נכון שזה לא מחשבות בריאות אבל כזאת אני


פחדנית,אני פוחדת מהכל,


והכי מפחיד אותי שאני פוחדת מעצמי,


כי גם אם אני אהבת את עצמי,


ברגע של חוסר שליטה עלול לקרות לי משהו,באשמתי


ותמיד חשבתי האם יבכו עליי?


ואז הגיע הרגע שאתה שאלת את אותה השאלה


וכבר ידעת מה רציתי לומר


אבל בלב חשבתי לעצמי


כשתמות אני אצחק בדרך לגיהנום שלי