עכשיו חם

הוא נמצא ממש מולי, כל כך קרוב אליי עד שאני יכולה להרגיש את הנשימות שלו, כל כך צמוד אליי עד שאני יכולה להרגיש את פעימות ליבו, כל כך נוגע בי עד שאני יכולה להרגיש את השפתיים שלו מנשקות את גופי. הידיים שלו מתחלקות אל בין רגליי, לשונו מחליקה לתוך שפתיי, עכשיו חם.
עיניו מביטות בי וסוקרות אותי, "את כל כך יפה" הוא אומר, מלטף את פניי ואני מתענגת על כל נגיעה שלו.
הרגעים האלו מותירים בי חולשה, פחד ואהבה. אני אוהבת אותו, אני יודעת. אבל מה הוא רוצה? למה הוא מצפה? האהבה שלי אליו גדולה, הלוואי שהיה יכול להבין. אני רוצה אותו. "אני שלך", הוא אומר, הוא באמת שלי? רק שלי? עכשיו הוא לא לידי, הוא הלך. "אני יחזור" הוא אמר. אני חיכיתי לו והוא לא חזר.
בבוקר, הוא ליטף אותי כשאני עוד ישנה, הוא לחש לי שהוא רוצה אותי, שאני יפה, שהוא איתי. הוא נגע בי, נשם אותי, ואני הרחתי אותו מאחוריי, הריח הטבעי שלו.
"את כל כך יפה" הוא אמר, "את כל כך יפה" הוא חזר ואמר, "את כל כך יפה".
כשהתעוררתי הוא כבר לא היה לידי, הייתי לבד, היה קר. אני שוכבת במיטה, מכוסה, מכורבלת, מחכה לו שיחזור, שיתכסה איתי, שיתכרבל איתי.
ראיתי אותו הולך ומתקרב אליי, כשעמד מולי, חיבקתי אותו חזק, הוא לחש לי "אני שלך", הידק את ידיו סביב מותניי ולא הרפה ממני. "אמרתי לך שאני יחזור", הוא אמר. הוא חזר. "אני שלך", הוא לחש לי, הוא שלי עכשיו, "אני רוצה אותך", הוא לחש לי, אני רוצה אותו גם. הוא רוצה רק אותי, הוא מצפה לי, הוא שלי, רק שלי עכשיו. הוא מנשק את שפתיי, "אני אוהב אותך", הוא אמר, אני אוהבת אותו גם.
אני מחבקת אותו, הוא מחייך, אני מנשקת אותו, הוא מנשק.
הוא נמצא ממש מולי, כל כך קרוב אליי עד שאני יכולה להרגיש את הנשימות שלו, כל כך צמוד אליי עד שאני יכולה להרגיש את פעימות ליבו, כל כך נוגע בי עד שאני יכולה להרגיש את השפתיים שלו מנשקות את גופי. הידיים שלו מתחלקות אל בין רגליי, לשונו מחליקה לתוך שפתיי, עכשיו חם.