על כדורים של זמן..

לא מזמן חשבתי עליך הרבה,
ממש לא מיזמן עוד הלב רצה בך..
כמו שיכור רציתי להיתעלם מהאמת..לחיות בעולם אחר שהכל ורוד,
לקוות שתפני אלי ותגידי מצטערת.


לחשוב שאהבתי אותך כמו החיים עצמם.
ציירתי אותך מלאך, יפה, לבנה, בלי חסרונות.
מצחיק כמה אהבה יכולה לשקר, גם שהאמת קופצת לך מול העיינים.


עשיתי שטויות כי לא רצית אותי.
הייתי מתוכסל, הרגשתי מסכן כזה ממש חסר עונים..
חשבתי שעם אני יברח למצאיות אחרת את לא תרדפי אותי,
אבל גם שם ראיתי אותך..פצעתי את עצמי בניסיון לברוח.


אבל דברתי לשמיים והם שלחו אותי לזמן,
הוא עזר לי ונתן לי תרופא. אני עדיין לוקח אותה.
לאט לאט דברים מפסיקים להזכיר אותך,
לאט לאט את עוזבת את הגוף שלי.
וממש לאט גם הלב פותח חדרים לאחרות..


אולי לא באמת אני ישכח מה גרמת לי להרגיש,
אולי אני עדיין יקנא..בדיוק כמו שאת מקנאה...
אבל החבל הדק בין אהבה לשנאה עדיין לא נחתך אצלי.