אהובי...יפה שלי..

אהובי,


אמרו לי פעם שלכל דבר אפשר להתרגל וגם למרחק ולגעגוע ..אבל אצלי זה לא ככה.. אני לא מצליחה להתרגל לעובדה שאתה רחוק ממני ובטח לא להתרגל לגעגועים...כל פעם שאני רק חושבת עלייך.. אני מוצפת מחדש בים של געגועים.. ואתה יודע מה הכי כואב?בלילה.. שאני מוצאת את עצמי לבד במיטה.. בלעדייך.. שאני רוצה את המגע שלך..את החיבוקים שלך....


 אני לא שוכחת אף פעם את אותן מילים.. " אל תדאגי יהיה בסדר" אבל אני כן דואגת...כי אני כאן..חייה את החיים הרגילים שלי..ואתה שם בצבא...מדבר איתי פעם ביום...אבל למרות המרחק..ולמרות שאני רואה אותך כל שבועים לסופ"ש..ולמרות שאני צריכה לנסוע 5 שעות עד אלייך..ואתה צריך לנסוע עד אליי..ולמרות השיחות הקצרות שלנו בימים של הטירונות..ולמרות הגעגועים והדמעות... אנחנו נעבור הכל..כמו שעד עכשיו עברנו..והמרחק זה בסה"כ מבחן... המבחן שלנו..והאהבה שלנו תגבור על כל דבר..


 אני רוצה שתדע..שאני מתגעגעת אלייך..וחושבת עלייך כל הזמן...ומחכה לך..


"מחכה כל הזמן לרגע של אושר שבו הוא יגיע לכאן..."

אני אוהבת אותך יפה שלי..


שלך לתמיד


מיכל