הלילה איבדתי אותך { לא דווקא על אהבה לאהוב}

אני שונאת אותך.. איפה הבנאדם שהכרתי בילדותי.. איפה מתחבא הבנאדם שלי שדואג ששומר... מי שתמיד הבטיח להיות לצדי... מתי קרה שאיבדתי אותך והאם אי פעם תשוב..


אולי כי פגעו בך כול כך נהפכת להיות מר.. ואולי תמיד היית ואני מרוב אהבה לא רציתי לראות את האמת מול פניי... כך או כך הלילה איבדתי אותך.. אני כבר לא אוהבת כול הערצה הפכה כאב...


לא אבכה אם תלך.. כי לא מגיע לך.. לעולם לא אשכח אך שברת לי את החיים בפנים.. הרסת את יקרי.. שברת כול מה שחלמתי.. אל תבקש סליחה מאוחר מידי.. את פניך לא אשוב לראות.. זה זמנך ללכת ואני לא חשה טיפה של געגוע..


אל תחזור אף פעם.. קח איתך את כול הפגיעות.. כך את כול הכאב שכבר נרקב .. שכח מאיתנו כי אנו כבר שכחנו...


אני שונאת אותך... מעולם לא שנאתי כמו היום.. הרצון העז שתלך הרחק מכאן.. הרצון לצעוק לך בפנים כמה אני שונאת כמה כבר לא אוהבת.. כמה מתביישת בך... נותר בלי להיות.. אני שונאת אותך זה כול מה שאני יכולה להרגיש....


כול כך הרבה אנשים איכזבו... אבל תמיד ציפתי לזה... אבל לא ממך... לא אתה והיום .. הלילה האכזבה שברה אותי... איך העזת.. האמנתי בך יותר מכולם... רציתי שיום יבוא ואהיה כמותך...


ראיתי אנשים פוגעים בך וכאב לי בשבילך... כול לילה התפללתי שה' ידאג לך... למה.. מתי קרה שהפכת למפלצת... כמה שאלות שאין מי שיענה... כמה תהיות .... כעת אני נשמה בודדה ומיוסרת...


נותרתי בלעדיך... וזה קשה אבל אני לא רוצה להילחם עוד... אתה יכול ללכת .. הלילה איבדתי אותך וזה כואב... אבל אין בי טיפת כאב... כול יום מחייך תשלם על מה שעשית.. תאלץ לחיות עם מצפון שלא יתן לך לחיות...


מתי הערכה הפכה לאכזבה.... מתי השקט הפך לבכי... מתי קרה שאיבדתי אותך...