האהבה הישנה זו שברחה לי...

אני לא רוצה להיזכר, זה כואב לי, ואני עדיין בוכה אחרי ארבע שנים, עדיין בוכה וזוכרת, אני לא רוצה לזכור אבל אני מפחדת לשכוח. מה אני יעשה בלעדייך תגיד לי? אתה כל העולם שלי, אתה החיים שלי, אני מתגעגעת אלייך כמו לאוויר, כי אני מרגישה חנוקה, חסר לי אוויר בלעדייך. יש לי חבר כבר 3 שנים, 3 שנים שאני איתו וזוכרת אותך בכל רגע במשך היום. אני לא מצליחה לבנות קשר רציני ונורמלי איתו.. אנחנו 3 שנים ביחד ואני עדיין אוהבת אותך!!!!! למה, תגיד לי למה?! הרי יצאנו רק חודשיים, הייתי בת 15 היית בן 20, היינו ילדים, זה לא היה רציני, נפרדנו כי שנינו רצינו... אבל למה אחר כך התאהבתי בך איך זה קרה? ואולי אהבתי אותך מהיום הראשון ולא הייתי מודעת?! למה רדפת אחרי אחרי שנפרדנו? למה בלבלת אותי? למה גרמת לי לעשות את אותם טעויות שעשיתי והרחקתי אותנו לנצח? אנחנו לא ביחד ולעולם גם לא נהיה, אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת אותך, אני אף פעם לא הפסקתי וגם לא יודעת מתי אפסיק. לא משנה כמה זמן לא יעבור אני פשוט מתגעגעת יותר ויותר, מחכה לראות אותך רק עוד פעם אחת, לדבר איתך רק בשביל לראות מה שלומך ואם הכול בסדר. שחס וחלילה לא תהיה עצוב, חולה, אני יודעת שלעולם לא נהיה ביחד.. אבל אני אוהבת אותך אוהבת אותך ואוהבת אותך!!! נוסעת ביום חמש פעמים למושב כדי לעבור ליד הבית שלך ואולי לראות אותך.. נכנסת לאי סי קיו בזהות בדויה רק בשביל לדבר איתך להחליף כמה מילים ולדעת שאתה בסדר. אתה כבר לא זוכר אותי, אבל אני עדיין זוכרת. ולמה אלוהים למה? יש לי חלומות מוזרים עלייך עד היום? למה כשהייתי אצל הרבנית היא אמרה שאתה העבר שלי, אתה הרגש האמיתי שלי ולא החבר שלי שאיתי כבר 3 שנים. למה זה ככה ואתה לא אוהב? למה אני זוכרת ואתה לא זוכר? למה אני רוצה לחזור ואתה לא? התמודדתי עם העובדה שזה לא יקרה לעולם... אבל אלוהים מה אני מבקשת, שהרגש כבר ירפה, למה הוא לא מרפה ממני... בשביל מה כל הסבל.. כל השנים הללו בלעדייך, כל האהבה העצומה שיש לי כלפייך, אם זה סתם... אם אין לזה עתיד... אני יודעת שעשיתי לך הרבה בלאגן בחיים, אבל מה עד כדי כך מגיע לי להיענש.. אני לא מצליחה לשמוע שיר בלי לחשוב עלייך, לטייל בעיר, לנסוע במכונית, לדבר בטלפון בלי להיזכר בך.


 למה? למה? למה? מה עשיתי? למה כשאני מצליחה לשכוח ממך ליום אחד.. כשאני מצליחה לא לחשוב עלייך, אתה חייב להופיע לי בחלום.. אני חייבת לראות אותך ברחוב או לשמוע עלייך משהו. למה אלוהים לא נותן לי לשכוח אותך.. עברו כבר ארבע שנים.. וכאילו כוח עליון לא נותן לי לשכוח אותך פשוט לא, מישהו למעלה נהנה לראות אותי מתענה. הרי את חבר שלי אני לא מסוגלת לעזוב אני לא רוצה לפגוע בו.. ואני יודעת שאם אני יעזוב אותו אני אלך לאיבוד בתוך עצמי..


יום ראשון אני אחזור לרבנית, אני מפחדת לשמוע את מה שיהיה לה להגיד, כי אני לא יודעת אם אוכל להתמודד עם זה, אבל אני חייבת.. לטוב או לרע. ואם הייתי מוכנה לעשות הכול בשביל שנחזור ולא חזרנו, אז עכשיו אני יעשה הכול בשביל לשכוח אותך. ואם גם זה לא יילך לי. אז אני יעדיף לא לחיות את החיים האלו בכלל. כמו שפעם כבר הוכחתי לך שבלעדייך אין לי טעם לחיים.