החבר הכי טוב שלי...

כבר כמה שבועות לא ראיתי אותך, או יותר נכון מאז המקרה בל"ג בעומר. התגעגעת אליך
כל כך ובאמת שאני לא יודעת על מה חשבתי באותו רגע ותאמין לי שאני הצטערתי עליו כל
כך.. כבר הבנתי שאת מה שקרה באותו יום אי אפשר לשנות.

זוכר? זוכר את מה שקרה בל"ג בעומר? אז עוד היינו הידידים הכי טובים בעולם.

כבר כמה שנים אנחנו חברים טובים אבל בחודשיים האחרוניים התקרבנו אחד לשני מאוד!
הפכת ליהיות הבנאדם הכי קרוב אלי. היית הידיד הכי טוב שלי... אבל לי זה לא הספיק...
אני רציתי יותר מידידות... אני רציתי אותך!

הגענו ביחד למדורה, יד ביד.. כל כך אהבתי להחזיק לך ת'יד, להרגיש אותה, להסתכל על
הפרצוף המדהים שלך ולראות אותו מחייך אליי את החיוך היפיפה הזה שכל פעם גורם לי
צמרמורת נעימה בגוף. לא רציתי שהרגע הזה יגמר, אבל כבר הגענו למדורה..

הלכנו ואמרנו שלום לכולם. רוב הילדים היו בטוחים שיש בנינו קטע (הלוואי...), ואז
התיישבנו מול המדורה והתחלנו לדבר. הסתכלתי לתוך העיניים המדהימות האלה שלך וכל מה
שחשבתי עליו זה רק לנשק אותך.. אבל לא רציתי להרוס את הידידות שלנו... לא רציתי
להגיד לך מה אני מרגישה אליך ושבסוף יתברבר שאתה רוצה ליהיות רק ידיד שלי...

המשכנו לשבת. צחקנו, שרנו (יותר נכון זייפנו בטירוף), רקדנו. נהניתי. נהניתי ליהיות
איתך...

ואז ילדה אחת קראה לך. הלכת לראות מה היא רוצה. ראיתי אותה לוחשת לך משו באוזן.
חייכת אליה ואמרת לה כן עם הראש. כשחזרת אליי שאלתי אותך מה היא רצתה ואתה רק אמרת
אל תדאגי הכל בסדר... אבל אני דאגתי.

התחיל ליהיות קר. ראית שאני רועדת מקור והבאת לי את החולצה הארוכה שלך וחיבקת אותי.
ושוב אותה צמרמורת נעימה... אותה צמרמורת שאני מרגישה כשאתה נוגע בי.. ואז לחשת לי
באוזן.. "בואי לצד רגע אני חייב להגיד לך משו.."

מה הוא רוצה להגיד לי?!?!? פחדתי..

הלכנו לצד ואז אמרת לי.. "אני רוצה שאת תיהי הראשונה לדעת.. נכון נועה (זו הילדה
שקראה לו מקודם..) אז אני אוהב אותה! אני והיא זוג. ו.."

מה!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. רציתי לבכות.. רציתי ליהיות לבד..

רצתי.. בכל הכוח שלי רצתי.. בזמן שהדמעות זולגות לי על הפרצוף שמעתי אותך צועק "מה
קרה?? לאן את רצה??", אבל לא יכולתי להגיד לך כלום אז פשוט המשכתי לרוץ. הסתובבתי
וראיתי שאתה רץ אחרי.. הגברתי את הקצב.

"דיי תעזוב אותי כבר.. תן לי ליהיות לבד...!!!"

"מה קרה??? חכי שניה..."

מרוב דמעות כבר לא ראיתי כלום אבל המשכתי לרוץ בכל הכוח. לא ידעתי איפה אני אבל
ידעתי שאני חייבת להמשיך לרוץ.. ותוך כמה שניות מצאתי את עצמי על הריצפה. נפלתי.

רצת אליי.. עזרת לי לעמוד וחיבקת אותי "את בסדר??"

"תעזוב אותי בבקשה! תן לי ליהיות לבד.."

"אבל מה קרה לך?? זה בגלל נועה??"

כבר לא יכולתי יותר.. פשוט צרחתי עליך "כן זה בגללה.. זה בגללכם... אני כל כך אוהבת
אותך!!! למה אתה איתה? ממתי אתה אוהב אותה?!?! מה רע בי??? חשבתי שיש לך רגשות
אליי... כנראה שטעיתי... עכשיו תעזוב אותי כבר ותן לי ללכת..!!!!!" השתחררתי
מהחיבוק שלך והמשכתי לרוץ. ראיתי שאתה עומד שם המום... הפעם לא רצת אחריי...

הגעתי למדורה אחרת... למדורה של ידיד שלי. הוא ראה איך שאני בוכה ועצובה וחיבק
אותי. כל הלילה היינו מחובקים, הוא תמך בי ועזר לי להפסיק לבכות. דיברנו וסיפרתי לו
הכל. הוא רק אמר שהכל יהיה בסדר מאז בערך אני והוא חברים.

מאותו יום אני ואתה לא דיברנו אחד עם השני. היה קשה לי לא לדבר עם החבר הכי הכי הכי
טוב שלי אבל אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להפסיק לאהוב אותך אני חייבת להתרחק ממך
ולהתרכז בחבר החדש שלי.

לא אהבתי אותו. אהבתי אותך.. אבל הוא עזר לי כאילו להתגבר עליך..

שמעתי שאתה ונועה נפרדתם. ורק אז יכולתי להרשות לעצמי להיפרד מהחבר שלי... לא
נפרדתי ממנו עד עכשיו כי לא רציתי לפגוע בו. אבל כבר הבנתי שאני עדיין אוהבת אותך..
נפרדתי ממנו.

אחרי כמה ימים התקשרת אלי... כל כך שמחתי לשמוע את הקול שלך...

"תקשיבי יש מסיבה של שירי מחר ו..רציתי לדעת אם את הולכת.."

"ניראה לי שכן.. אתה הולך?"

"כן.. כנראה.. תקשיבי.. אנחנו צריכים לדבר.. את מבינה? קשה לי ליהיות רחוק ממך.
ו... התגעגעתי.."

"גם אני התגעגעתי.. אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו... נדבר כבר מחר במסיבה.."

לא רציתי להשלים איתך בטלפון.. רציתי לראות אותך בזמן שאתה אומר לי כמה התגעגעת
אלי... אולי בכל זאת אתה אוהב אותי..? אולי בכל זאת יש לך רגשות אלי..? אבל מיד
סלקתי את המחשבות האלו...

לא הוא לא אוהב אותי.. אחרת למה הוא היה עם נועה? ולמה הוא לא הראה לי שום
סימנים..?? ולמה במשך כל השבועות האלה שלא דיברנו הוא לא אמר כלום?? אז פשוט סלקתי
את המחשבות האלה מהראש שלי...

למחרת, שעה לפני המסיבה, התלבשתי יפה התאפרתי והתיפיפתי במיוחד בשבילך.. תכננתי לא
להתייחס אליך. אפילו לא להסתכל עליך.. אמרתי לעצמי אם הוא ירצה לדבר איתי הוא כבר
יגש אלי..

המסיבה התחילה. הגעתי לפניך..

דברתי עם חברה שלי ופתאום מישו שם את הידיים שלו על העיניים שלי. ישר ידעתי שזה
אתה! הסתובבתי, וברגע הזה, כשראיתי אותך, כל מה שתכננתי הלך לזבל הייתי צריכה לדעת
שאני לא אוכל לעמוד בפני החיוך המדהים שלך.. חיבקתי אותך, חיבקת אותי חזרה. נשארנו
מחובקים בלי להגיד כלום ואז אמרת לי "בואי נלך החוצה שניה.. יש כאן יותר מידי
רעש..". יצאנו החוצה היה קריר.. הסתכלת עליי במבט מוזר כזה ואז התחלנו ללכת. הלכנו
איזה 5 דקות בלי להגיד מילה ואז עצרת, הסתובבת אלי ואמרת לי "אני אוהב אותך..".

מה??????? לזה לא ציפיתי...

"תמיד אהבתי אותך.. כבר שנה אני אוהב אותך... אני כל כך שמחתי כשהפכנו ליהיות
ידידים טובים. כל כך שמחתי ללכת איתך, להחזיק את היד שלך. נועה זה היה סתם כי חשבתי
שאת לא אוהבת אותי.. לא יודע מה קרה לי איתה.. כל כך הרבה פעמים רציתי לבוא להגיד
לך את זה אבל לא רציתי להרוס את הידידות שלנו... את מבינה..? לא עשית סימנים ולא
כלום.. את בטח כבר שכחת ממני ואולי זה מאוחר מידי אבל רציתי להגיד לך את זה.. אני
כן אהבתי אותך ואני עדיין אוהב אותך מאוד.. פשוט לא ידעתי מה את מרגישה אליי וכל
השבועות האלה כל כך התגעגעתי אלייך.. ואני.. את מבינה? אני..."

תפסתי אותך ונתתי לך נשיקה.. "אני עדיין אוהבת אותך.. לא שכחתי.."

כל הערב נשארנו ביחד.. והיום זה יום השנה לחברות שלנו.. רק רציתי להזכיר לך כמה אני
אוהבת אותך ולהראות לך שאם הייתה מתוודה על אהבתך לפני החברות עם נועה כל זה לא היה
קורה והיה נגרם פחות סבל לשנינו...



אתה הבנאדם הכי מדהים בעולם ואני אוהבת אותך כל כך!!