זה היה כל כך צפוי... מכתב לשחר

שחר שלי,


אני יושבת כבר 25 יום ועושה חשבון נפש עם עצמי לגבי הקשר שלנו...


שחר, המסקנות שאני מגיעה אליהם פוגעות בי כל כך, מאכזבות אותי כל כך.


במשך שנתיים אני ראיתי בך החברה הכי טובה שלי.


ראיתי בך מקום מפלט לכאבים שלי, ראיתי בך האדם היחידי שאני יכולה להיאחז בו ולהישען עליו ולכן גם השקעתי את כל האהבה, כל המרץ, הרצון והחשק בחברות איתך


לא עיניין אותי שניסית לשלוט על הקשרים שלי עם הסביבה שלי


רבתי איתך, נכון, אבל בסופו של דבר בלב וויתרתי על כל אחד ונשארתי לבד רק איתך


שחר, אני אהבתי אותך בכל ליבי. את היית הרבה יותר מסתם עוד חברה עבורי. את היית כל העולם שלי, כל החיים שלי


אבל זה לא היה ככה גם הפוך


לך יש חיים בלעדי... חיים שלמים שבעצם לא כוללים אותי


ולי נמאס. נמאס לי תמיד לצפות שתעשי משהו בקשר בינינו, שתזמי, שתרצי לשמח אותי כמו שאני תמיד רוצה לשמח אותך


נמאס לי שאני תמיד בתחתית כל רשימה שלך. שלך לא איכפת לדעת שאני אומללה כי בשבילך אני רק מקור להפגת שעמום, מקור אליו פונים לעזרה בשעת הצורך כי אני תמיד שם, תמיד זמינה עבורך ולעולם לא יאכזב אותך


במשך שנתיים מעולם לא שיקרתי לך, מעולם לא איכזבתי אותך


במשך שנתיים הייתי רק חברה בשבילך, כזאת שאוהבת, שתומכת, שאיכפת לה כל כך


לפני 25 ימים הכל התפוצץ


זה היה צפוי לקרות. אני תמיד ידעתי


כי אדם, לא משנה כמה חזק הוא מעמיד פנים שהוא, יש לו רגשות, ואת דרכת עליהם פעם אחרי פעם, יום אחרי יום


אני לא עיניינתי אותך באמת מעולם


הוכחת לי את זה פעם אחרי פעם, אבל אני הטיפשה האמנתי בך, לא רציתי לאבד אותך.


אהבתי כל כך


האמת היא שאני עדיין אוהבת כל כך


אני יגיד לך שחר שוב שאת כל החיים שלי. את הלב שלי ואני לא שכחתי אותך לרגע, לשעה, לדקה או לשנייה


במשך ה- 25 ימים האחרונים לא היה יום שלא בכיתי על הסיום הזה של הקשר בינינו


לא היה חמישי אחד שחזרתי הביתה ולא באתי במטרה להתאבד, כי לחיים שלי אין משמעות בלעדיך


אני כל כך לבד, אבל בעיקר לבד ובלעדיך


את תצחקי, בשישי שעבר ניסיתי להתאבד... בלעתי 30 כדורים וחיכיתי שזה יקרה, לא רציתי לחיות יותר, אני עדיין לא רוצה...


אבל שוב איכזבתי את עצמי. גם בזה...


עזבי, אין טעם...


אני מרגישה שבגדת בי, ברגשות שלי, בחברות שלי


את אמרת לי לפני שבוע וחצי כשהתקשרת ''את ראית אותי כחברה הכי טובה שלך. אני לא ראיתי אותך ככזו''...


איך יכולת שחר


אני אהבתי אותך, האמנתי בך, ואת העמדת פנים. את בגדת בי


אם לא היית החברה הכי טובה שלי למה נתת לי להאמין בזה


להשקיע בך כל כך


למה נאחזת בי תמיד הרי היה לך אותה, את ה''חברה הכי טובה'' האמיתית שלך


אני לעולם לא יסלח לך


על זה שתמיד כשרבנו הטחת בפניי שבטח כבר יש לי חברה חדשה, והנה, אני מעולם לא מצאתי לך תחליף אבל באמת בשנייה שרבנו לך יש חברה חדשה אחרת במקומי


ואת יותר לא מתקשרת, לא זוכרת אותי, את השנתיים שהיינו יחד, את החברות שלנו, את זה שמעולם לא איכזבתי אותך ותמיד אהבתי אותך


אני מאחלת לך בדיוק אותו דבר


בדיוק את אותה הבגידה ואת אותו הכאב


אני כועסת עליך כל כך. פגועה ממך כל כך


ואני לעולם לא אסלח לך


על הלבד הזה בלעדיך, על זה שמצאת לך חברה חדשה, על זה שאת אף פעם לא באמת אהבת אותי וכל מה שהייתי בשבילך זה הפגת שעמום, כי הנה, עכשיו יש לך מישהי אחרת שמפיגה לך את השעמום ואת שכחת אותי.


אני לעולם לא יסלח לך, שחר, שאני אהבתי אותך, שראיתי בך אחות, אהבה נצחית ואת בגדת בי.


אני מצטערת על היום שהכרתי אותך. הלוואי ואני אוכל לשכוח אותך בקרוב.


זה באמת נגמר. אני יאלץ להבין את זה בסוף...


וזה מצחיק, הלב הארור הזה שלי... עדיין מאמין בתוך תוכו, ומקווה כל כך, ומחכה לך... אבל את לא תחזרי...


את לא אוהבת אותי. אף פעם גם לא אהבת.


וזה נגמר. אחרי שנתיים... זה נגמר ואין יותר ''שחר שלי''