מנסה להבין...עד כדי כאב..=/

אם תבוא מתוך העצב לא תיהיה בך תקווה..בשבילי..בשבילך..


כך חשבתי תמיד..שאתה מפחד..תליתי תקוות שזהו רק הפחד,רק הבלבול,רק הלחץ,ורק החשש...אך לא כך הדבר..ורק עכשיו אני יודעת מה לקחת בי איתך..לתמיד..מעכשיו... אני כבר לא מבינה מי נגד מי במשחק המטורף הזה שלנו כנגד הזמן..כבר שמונה חודשים שאנו בנפרד ועדיין אני בסימן שאלה אחד גדול..לא האם את אוהב כי אני יודעת בברור שאתה לא אוהב..אתה אפילו לא מתגעגע..ולא רוצה סתם חיבוק ממני..ואני בטוחה שגם כאשר תתגייס ואנחנו ניפרד אנו לעולם לא נשוב להתראות מרצונך..כמו גלים שבים..,מדרך חוף רחוק ומסוכן..,גם אני למולך.. כבר שמונה חודשים עברו מאז פרדתינו ושנינו המשכנו הלאה..אני חזרתי לאקס שלי ואתה רוצה מישהי בטרוף..עד כדי כאב.ובתוך בטני ישנו משהו שבוער..אתה מכיר אותה חיצונית בלבד ועדיין ליבך לא מרשה לך להרפות ממנה..גם כשהיא לא רוצה אותך..ואני שואלת למה..יש לך אלפי מחזרות ואתה יכול להשיג כל מי שבא לך אז למה אתה מתעקש עלייה..איך אתה לא מוותר בכזאת עיקשות..ואיך עליי ויתרת בכזאת קלות...ואני כבר לא חושבת כי גם שזה צורם לי בתוך הלב המחשבה שאחרי שהיינו חודשיים ביחד והיה לנו מושלם,הבנו אחד את השני הענקנו אחד לשני..רצינו רק אחד את השני.. וריבים קטנים של קנאות הרסו לנו את הכל,וזה מה שגרם לך לפרק את אהבתינו..וגם אחרי שבכיתי לך וראית כמה אני מתגעגעת ולך הייתה צביטה בלב כל פעם שהתבוננת בי,אתה עדיין לא רצית..ואותה..לא שמה עלייך ואתה מת עלייה..אך אלה החיים,הבלתי מושג הוא הפיתוי הכי נחשק..מה שהכי כואב לי זה שאני אהבתי באמת..הרגש היה בלב,כל כך טהור וכל כך תמים..רצה רק חיבוק..רק לזה הזדקק בשעת לילה מאוחרת לפני השינה...נהפכנו להיות ידידים טובים שחולקים,משתפים,תומכים,וצוחקים..ואני רק רוצה להשאר קרובה אלייך..רק רוצה לדעת מה עובר עלייך..מה מתחולל בחייך..ולא ביקשתי אהבה כי אני יודעת שאני לא אמצא..ולא ביקשתי אותך כי אני יודעת שאתה לא נמצא..אתה ממש קרוב אליי..מרחק של נגיעה אך עם זאת אתה רחוק..רחוק ממש..ולא אצליח להבין אותך לעולם..אומרים לי שלפעמים אתה מתנהג כיאלו אתה מקנא..כיאלו אתה רוצה אותי וגם אם עמוק בליבך...וההגיון אומר לי שאולי זה נכון,אך כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים..,אתה אותי לא רוצה..ואני מרגישה זאת..אתה אולי משחק במשחק כלשהו אבל לא איתי כי אני רואה בעינייך שאתה לא אוהב..ואפילו רגש קטן פיצפון אינו נשאר..ואולי אינו היה..כואב להרגיש זאת....וגם אם אני לא אוהבת אותך העניין עדיין נשאר בינינו פתוח..וכנראה שלעולם..כי אתה עוזב את הבית ספר עוד חודש בדיוק,ואני יודעת שלא נתראה שוב כי אתה אף פעם לא להוט  להיפגש איתי..ולפעמים אני מרגישה כיאלו אתה משתדל לא להיות איתי לבד..אך אני טועה..ואני בטוחה שאני צודקת..כמו פרפר חסר כנפיים מתקרב אל השמיים..גם אני לידך..רק  עכשיו אני יודעת ,מה לקחת בי איתך...לתמיד..מעכשיו..


ואנחנו זוג של יחד..,


כך אמרת לי תמיד....


סיון....=/