אמרת

אמרת לי שאני לא אוהבת אותך, שאם הייתי אוהבת לא הייתי עוזבת.


ואני חשבתי רק מה לומר.. איך לא לפגוע יותר ממה שפגעתי.


בסוף אמרתי לך מה שתמיד אומרים ללב שבור.. שהכל יעבור עם הזמן.


אני באמת מאמינה שהזמן עוזר.. שאפקט הכאב נחלש.. ולבסוף הוא אפילו עוזב


אבל לא יכולתי שלא לראות את הכאב מבין השורות, לראות כמה אהבת אותי וכמה אכזבתי אותך


וכמה שהיית מעדיף לא להכיר אותי בכלל.


זה צרב לי.. המחנק שהרגשתי נשאר איתי עד הבוקר למחרת.


קשה לי עדיין להתרגל ולהבין שאתה כבר לא קיים אצלי בחיים, אין יותר ידיך הגדולות והמנחמות


אין יותר האהבה בעיניים הכנות, אין יותר מקום חם ואוהב אצלך בלב ובחיים.


מי שיקרא את זה יגיד שאני מטומטמת, ובטח גם אתה לא תבין.. למה עזבתי אותך אחרי שנתיים


של חברות, של אהבה, של כנות.


אבל לא רציתי לעשות טעות, לא רציתי להיות איתך שנים ולבסוף להתחתן ולהרגיש שפספסתי,


שהחמצתי, שלא ראיתי ולא טעמתי מספיק, שנשארתי עדיין ילדה.


אמרת לי שיכולתי לראות עולם ביחד איתך.. אבל מי שתמיד היה בקשר ותמיד היה לו מישהו בחיים


לעולם לא יראה עולם, לעולם לא יבין מה זה לבד, מה זה להיות שלם בלי אף אחד ואני רציתי את זה.


רציתי להיות מסופקת בלעדיך.. מסופקת בלי אף אחד.


לא רציתי להמשיך איתך ולרצות להיות לבד.


אני אוהבת אותך אלירן, תמיד אהבתי ותמיד אוהב.. בשבילי עשיתי את הבחירה הנכונה לך ולי


באהבה ובכנות, כמו שרק הלב יודע


לינוי