מתי תצא לי מהחיים כבר...?=/=/

איך אני אמורה להתחיל את המכתב הזה בכלל? המכתב האינסופי שאני רושמת לך..גם אותו אני אכניס למגירה שמלאה ממכתבים אלייך...שלעולם לא יגיעו אלייך..
גם אחרי חודשים מאז שנפרדנו וגם אחרי שנהיינו "הידידים הכי טובים" עדיין המועקה הזו קיימת בי...גם אחרי שזה נגמר ואמרת לי במפורשות שאתה לא אוהב אותי..אז למה אתה עדיין משחק בי..? ואני באמת מרגישה שהכל משחק בשבילך...אין לי אפילו מושג בכלל איך אוכל להמשיך לחיות כך..לחיות ברוגעי..וזה הדבר היחיד שאני מבקשת,את הרוגע הזה שאופייני לי..רוצה רק את הנפש התאומה שלי,לחיות איתה בשלווה..בלי משחקים..וגם אחרי חצי שנה שכבר הכל נגמר חזרתי לאקס שלי,אתה מתחיל להראות את הפנים שלך..ויש לך קטעים שהלוואי ומישהו יבוא ויסביר לי מה נסגר איתך...פתאום אנחנו רבים ולא מדברים ואתה מראה לי עד כמה לא אכפת לך ,ופתאום אתה,עם האגו בשמיים שלך,בא ומבקש סליחה..סליחה ממני..מה קרה פה? אז הבנתי שבאמת אכפת לך ממני ולקחתי את זה בתור ידים וזהו..בתור מה שאנחנו...  ואז החיבוקים שלך מגיעים..המבטים והקרבה הבלתי פוסקת אליי...מראה לי שאתה דואג לי..לא קונה לך לשתות! הדאגה הזו..והדבר שאני לא יכולה להסביר בכלל..המשחקים האלו..של הקרבה...ווהמבט הזה הקרוב אלייי...הקרוב לשפתיי...והשפתיים היפות שלא  מניחות לי..  אתה יפה אלוקים יודע כמה..הכי אבסורד הוא שחבר שלי שעומד מרחק של 10 מטר מאיתנו...ואתה יודע זאת....מה אתה רוצה ממני? מה? ואל תגיד לי כלום כי כבר נשבר לייי..נשבר לי ממך ונשבר לי מהסיפור בינינו..אני עייפה כבר,אני מרימה ידיים..עזוב אותי לנפשי..אני לא רוצה עוד..לא רוצה..זה נגמר בינינו,נגמר מה שלא היה בכלל...בעצב רב אני נפרדת מחתיכה מחיי...שאותה אני נשבעת להשאיר מאחוריי...=/=/


"כמו שגוף בגוף נוגע
זה לא אותו דבר..
כמו לצרוח פנימה
שזה לא אותו דבר..
כמו לשחרר דמעה..
זה לא אותו דבר,
מלבד הגעגוע
למשהו רגוע....."


סיון..