נשארתי לבד... בבקשה תגיבו

למכתב הזה אין שום יעד..
אלה המחשבות שלי, הכאב שלי... מקווה שתוכלו לעזור לי...
אני בת 24... לפני שנתיים הכרתי את החברה הכי טובה שלי עד לפני שבוע וחצי...
כשהכרנו אני הייתי בדיכאון של אחרי שחרור, בדיכאון מפרידה מאהוב, עם כמה חברות טובות... ולמדתי לחיות עם המעט שהיה בחיי, עם העצב שהקיף אותי באותה תקופה...
החברה החדשה שהכרתי אז לימדה אותי מה זה להנות, לבלות, לצאת, להתפרק, הוציאה אותי מהדיכאון ואנחנו הפכנו לחברות הכי טובות בעולם.
שום חברה לא עיניינה אותי יותר גם בגלל שהיא היתה נורא קנאית ולא עניין אותי לריב איתה אז בסופו של דבר הרחקתי ממני את כולם כדי להישאר איתה, עם החברה הכי טובה שלי.
את כל ליבי נתתי לקשר שלי איתה. היא היתה יותר מסתם חברה עבורי. היא היתה הלב שלי, כל העולם שלי.
היא היתה הדבר הכי יקר לי בעולם מהרגע שהכרנו.
בתקופה הזאת היו לנו המון עליות ומורדות. זה היה קשר של יומיים שולם 3 ברוגז.
היא דרשה ממני להיות החברה הכי טובה שלי ולעמוד לצידה ללא תנאים כשלה היתה עוד חברה הכי טובה. מישהי שלא משנה מה עשיתי, כמה אהבתי, בסופו של דבר היא תמיד אהבה אותה יותר, תמיד עמדה שם לצידה יותר, תמיד השאירה אותי בממתינה בשביל אותה חברה.
ואני... רבתי, כעסתי, לא הייתי מוכנה לשמוע ממנה יותר עד שלבסוף האהבה אליה השתלטה עליי, ובסוף תמיד סלחתי, תמיד חזרתי, תמיד אהבתי.
וככה שנתיים. שנתיים בהם אני סופגת את החברות איתה כחברות שהיא הכי טובה מבחינתי אבל לה יש עוד חברה... יש לה עוד מקום ללכת אליו כשלבד, כשאני והיא ברוגז.
בכל פעם שניסיתי לפתח לי חברויות אחרות קיבלתי ממנה על הראש. כי איך אני מעיזה לשים אותה בממתינה בשביל כל אדם אחר?
כשהתגוננתי ואמרתי שלה יש חברה אחרת להיות איתה כשאני והיא לא ביחד כל מה שהיה לה להגיד זה שאני הכרתי אותה עם החברה הזאת וככה אני צריכה לקבל אותה וזאת בעיה שלי.
אני יודעת, חייתי בכלא במשך שנתיים בלי הרבה ברירות.
כבר שבוע וחצי שבחרתי לקום ולצאת מאותו כלא.
מאוד קשה לי... אני כל כך לבד עכשיו...
היא היתה החברה היחידה ששמרתי איתה על קשר. החברה היחידה שאהבתי כל כך והשארתי בחיי ועכשיו היא איננה.
היא לא כאן יותר ואני לבד. הטלפון שלי לא מצלצל כמה ימים ארוכים.
אף אחד לא חושב עליי, לא זוכר אותי, אני לבד.
אני כל כך זקוקה לחברה הכי טובה. למישהי שתשכיח ממני את השנתיים האחרונות. את הכלא שחייתי בו.
אהבתי אותה, את אותה חברה שלי. אהבתי אותה בכל ליבי ויש רגעים שאני מתה להרים את הטלפון ולהתקשר אליה.
להתקשר ולהגיד לה שאני סולחת שוב. שאני רוצה אותה בחזרה. שמה שהיה לא משנה.
אבל אני לא יכולה לעשות את זה.
אין טעם לחברות כזאת חד צדדית.
פשוט אין טעם.
יותר מהלבד אני מתגעגעת אליה.
גם כשהיו לי חברות אחרות היא היתה הכל בשבילי.
אסור לי להאשים אותה שנשארתי בסוף רק איתה. היא לא אשמה. אני בחרתי לעשות את זה כדי לא לריב איתה.
הייתי צריכה לעמוד על שלי. להציב עובדות כמו שהיא עשתה.
אסור היה לי לתת את כל הלב לחברות הזאת...
כי עכשיו היא איננה... ואני לבד... עם לב שבור, עם חצי לב...
כי לא איבדתי רק את החברה הכי טובה שלי... איבדתי את אחותי, את הדבר הכי יקר לי בעולם...