הבובה היפה

הם מסתלכים בחלון הראווה בובה כול כך יפה מחייכת אל כולם...


בובה כול כך יפה מבחוץ ומבפנים כבר רקובה.. היא רחוקה מכולם .. רואה רק מבעד לחלון ורוד את העולם הקר והעצוב שבחוץ...


הם מביטים בבובה היפה והלאה בדרך ממשיכים ואילו הבובה תמיד נשארת באותו המקום.. הייתה רוצה לפרוץ את שיברי החלון לחדור למציאות .. להרגיש רגש.. לאהוב בלי לחשוש..


לבובה דמעה אך כולם רק את יופיה רואים.. את העצב מעדיפים להדחיק.. והנה הבובה מונחת לה בחלון הראווה בעיניים עצובות מביטה אל האנשים ברחוב..


חולמת שיום אחד תהיי כמו כולם... תתהלך בצד הרחוב מול חלון ראווה ולא תראה שם עוד את עצמה... אבל החלום רחוק כול כך...


והבובה כבר יודעת אהבה מעולם לא תהיי לה...הרגש העצום שכולם מרגישים מעולם לא יהיה מנת חלקה... רק הבדידות נמצאת איתה בחלון הראווה מרחפת מעליה כענן שחור...


והבובה תמיד תהיי יפה.. את העולם שבחוץ לעולם לא תפגוש.. ואילו רק יכלה היא ממזמן הייתה כמו כול אחד...