גם אחרי 7 חודשים...=/

שלום לך ילד..שלום.....


התחושה שנמצאת בליבי כרגע היא לא טובה..תחושה שצורמת לי...היום הבטתי בך והתקשתי להאמין..,איך היית מסוגל לדבר אליי ככה? התנהגת כל כך במגעילות, כל כך בחוסר בגרות..אתה מאשים אותי על לא עוול שבכפי..ואני מנסה להסביר לך,להגיע אלייך,לנגוע בך טיפה רק שתבין.. אני לא אעשה שום דבר שיגרום לריב בינינו..אני הרי לא מסוגלת לריב איתך..וזה כולם אומרים,אתה מחפש סיבות לריב איתי..רק השאלה שעומדת לי בגרון..למה? אומרים לי שזה בגלל שאתה מאוהב בי..אך אני יודעת עמוק בליבי שזה ממש לא נכון..אומרים לי שמפריע לך טיפה שחזרתי לאקס שלי..אבל מחשבה כזו לא יכולה לעבור לי אפילו בראש.. למה אתה רוצה שנהיהיה בריב,שנלך בבצפר אחד מול השני ונסובב מבטים..אחרי כל מה שהרגשנו..אז הפעם הריב היה רציני..ולי כבר נמאס מלחפש להשלים..אני חושבת על זה שאולי לעולם לא נשלים..ועוד כמה ימים היומלדת שלך..18.איך גדלת לי כך..? אז אני לא אדבר איתך באותו יום? איך אני איהיה מסוגלת לא לומר לך מזל טוב..לא לאחל לך את אלפי הברכות שמגיעות לך..? איך אני אעבור מולך,אביט בך ופשוט אמשיך..אני בדילמה,מה אעשה..זה הולך וקרב..


אני חושבת אם הפעם באמת זה לנצח..אני גם ככה לא יכולה לחשוב על זה שזאת שנה אחרונה שלך..ואותך, אני לא אראה עוד..אני אשאר ללמוד בבצפר ואילו אתה תתגייס לצה"ל ותשמור על מדינתנו..אך רחוק,רחוק ממני...ומה יהיה שנה הבאה? את מי אני אחפש? למי אני אצפה? בשביל מי אני ארד לאיזור של חדר מורים,רק כדי לראות אותך ולו לשניה אחת בלבד..


עכשיו אנו בריב וכנראה שזה לתמיד..ואולי זה עדיף באמת,שנפסיק לדבר..אולי רק אז באמת תצא מחיי...כי התחושה הזו הבלתי פוסקת מלצרום בליבי לא עוזבת אותי..ואולי כשלא נדבר,אולי רק אז היא תחליט להתנתק ממני...רק השאלה הזו מטריפה את ראשי..איך יום לפני הריב ידעת לדבר איתי ולרשום לי כמה אני חשובה לך,כמה אתה סומך עליי וכמה אני החיים שלך...ויום אחרי זה לא אכפת לך להרוס הכל בשניה אחת..לדבר אליי כיאלו אני זרה לך,כיאלו לא הכרנו מעולם..


 


קוקי שהייתה שלך..=/