איפה אתה?/Adi

ושוב ישבתי באותו מקום, באותה הנקודה נזכרת בשנה שעברה שגם אתה ישבת שם, תלמיד ממש כמוני, בחולצה הלבנה עם מדבקת ה"יזכור" על החולצה. ואני זוכרת איך שכל הטקס בהיתי בך, ואתה בי ואני זוכרת איך כל הזמן הזכרתי לעצמי ששנה הבאה לא תהיה כאן. ואני זוכרת... וזה כל מה שנשאר לי, הזיכרון... ואני, בדיוק באותה נקודה בדיוק באותו מצב ואתה? איפה אתה? חשבתי שתבוא כדי שאוכל להסתכל עליך שוב, חשבתי שתבוא רק בשביל שאני אוכל להתנתק באמת כי עכשיו, עכשיו הגיע תורי ללכת, לעזוב את המקום שהיה כמעט כמו בית במשך כ"כ הרבה שנים ולהשאיר מאחור כ"כ הרבה דברים, ואתה ביניהם. ועכשיו כשאתה חייל ואני עדיין פה אני יושבת ומחפשת אותך בין כל המדים האלה ואתה לא כאן. ואת כולם ראיתי ורק אותך לא, ורק אתה שכל מה שנשאר לי ממך זה תמונות וזכרונות, ורק אותך שכ"כ רציתי לראות, רק אתה לא באת. וכל הטקס שוב בהיתי, בהיתי בקבוצת החיילים שעמדה בכניסה ועיניי עברו חייל חייל לראות שזה לא אתה ושאתה לא בוהה בי בחזרה.
אם רק יכולתי להחזיר את השעון אחורה כדי להגיד לך הכל... אם רק יכולתי לראות אותך שוב...
שלך...