סיפור:בשמלה אדומה ושתי צמות

שתי צמות תמימות וזוג עיניים מביטות. ילדה קטנה בשמלה אדומה לא מבינה למה. למה אחיה האהוב לא חזר מהצבא?. למה אחיה הגדול קבור מתחת לאדמה?. אחיה החיל והגיבור, אחיה הגדול שתמיד ידע הכל. אמא אמרה שעכשיו הוא שומר עליה מהשמיים. אבל היא רוצה שיהיה כאן כדי להרים אותה שוב על הכתפיים. ילדה קטנה בשמלה אדומה עם שתי צמות בשערה,שאלה למה. למה כולם לובשים שחור ולא אדום?. למה כל מכריה מתאבלים יום יום?. "שחור הוא צבע האבל ילדתי" אמר לה אביה. אבל היא לא אוהבת שחור. שחור הוא צבע החושך הקודר. היא אוהבת אור. את אותו אור שעם בואו היה ממלא את החדר. האור שהיה לכולם חסר. ילדה קטנה ותמימה בשמלה אדומה,עמדה ושאלה למה. למה אחיה כבר לא בין החיים?. למה כולם בוכים?. הוריה הביטו בביתם הקטנה שלא הבינה דבר. הם לא ידעו איך להסביר או מה לומר. הם נאחזו בה-בדבר היחיד שנותר להם לחיות למענו. חבקו אותה חזק,חייכו הזילו דמעה. הילדה הקטנה בשמלה האדומה עם שתי צמות בשערה, עמדה ושאלה את הוריה למה. למה הם מחייכים ובוכים?. למה הם מנסים להראות שמחים אבל מבפנים עצובים?. "אני יודעת שהוא לא יחזור" היא אמרה והזילה יחד איתם דמעה.