אהוב יקר...

אני לא מאמינה שאני כותבת לך {או בעצם כותבת למחשב} בכלל...לאתר הזה אני רשומה כבר כמה שנים טובות..עוד מאז שהוא התחיל..בשנת 2003...כשעוד הייתי בכיתה ח' אם אני לא טועה..ילדה קטנה..הייתי נכנסת לפינה הזו וקוראת מכתבים של אוהבים ומחסירה פעימה..מדמיינת ומצפה..שגם לי יהיה פעם אהוב..האהבה הכי מושלמת שיש..כמו בסרטים..אני הנסיכה והוא הנסיך שלי...הייתי באה לפה וכותבת סיפורים דמיונים לחלוטין ומתאמצת לחשוב שהם אמיתיים..ואולי..אולי יתגשמו ביום מן הימים..לימים גדלתי..נעשיתי לנערה..{יותר מתבגרת ומבינה}חייתי לי את חיי והציפייה כבר נמוגה לאיטה..זה היה אכפת לי..אך לא רציתי לחשוב על כך.הפסקתי להאמין באהבה הפסקתי להאמין שהנסיך שלי יגיע..לרגעים מסוימים חשבתי שאולי ולא יגיע לעולם..ואז...משום מקום אתה באת..ואני זוכרת שלא רציתי להיפגע..ולא דברתי איתך..איך שרדפת אחריי ושכנעת אותי לדבר איתך..ולהיפגש איתך..ואני לא מאמינה בכלל שזה קרה{גם לאחר שנה וחצי}אתה זוכר את היום ההוא?{אני זוכרת אותו במדויק}24/11/05 נפגשנו...הלכתי עם ההיא{אתה יודע מי זאת}כי התביישתי ללכת לבד...ישבנו אצלה בבית..היום זה היום אמרתי בלחש.."הוא בא לפה אולי , ואני אפגש איתו סוף סוף"{לאחר ניסיון כושל..אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל היה איזה יום שישי אחד שבאתי לישון בבית של סבא וסבתא ז"ל לאחר שסבא נפטר...וזה היה ליד הבית של ההיא ופגשתי אותה בערב..ויצא לנו לדבר..דברתי עלייך , והיא אמרה לי..תגידי לו שיבוא..עכשיו..ואני כ"כ פחדתי..הסתכלתי על עצמי ומלמלתי בשקט.."עכשיו מה עכשיו..תראי איך אני נראית..אפילו לא הספקתי להתקלח..."אבל עשיתי זאת..התשוקקתי לראות אותך..התקשרתי.."אממ..אני אצל חברה ברס..{נו אתה יודע איפה}בא לך להיפגש?" "אממ..אני יבדוק ויחזיר לך תשובה" אני וההיא המשכנו לטייל והלכנו אליה הביתה היא נתנה לי משהו חם  ללבוש כי רעדתי מקור..ובדרך חזרה טלפון.."אני לא יכול היום..מצטער...כנראה שלא נפגש היום.."תחושת כאב הייתה בליבי..אך יחד עם זאת מעט שמחה{כך יכולנו להיפגש בפעם אחרת כשהייתי יותר שלמה עם איך שאני נראית באותו הרגע}אמא התקשרה.."בואי כבר אנחנו רוצים לישון"ההיא ליוותה אותי...{וואו לרגע כמעט ירדה לי דמעה..זה מרגיש לי בדיוק כמו אתמול..היום הזה כ"כ מוחשי..}הביתה..נכנסתי כולם ישנו הייתי משועממת עד מוות..אין טלוויזיה..אין כלום..ישבתי על כסא חושבת על שהיה..ולפתע טלפון"אני יכול עכשיו.."בשקט לחשתי"אינני יכולה כולם ישנים נדבר מחר"..כל הלילה חשבתי..וחשבתי..מה עכשיו כן וקודם לא?איזה קול יפה יש לו..מתוק..עד שלימים הסתבר לי למה עכשיו כן וקודם לא אבל זה לא כ"כ רלוונטי...יום למחרת דברנו באייסי וכ"כ הצטערת ואמרתי שזה בסדר ושלא נורא והצטערת ועוד ועוד ועוד.כאילו פגעת בי עמוקות...ואני רק חשבתי מה יש לו?למה הוא מרגיש צורך שכזה להצטער ...}טוב אחזור לאותו יום שבו נפגשנו..הפלאפון מצלצל ופעימות הלב מתחילות מואצות מרגע לרגע..בום...בום..בום...בום...אנחנו יורדות במדרגות ואני חושבת לעצמי.."מה אם הוא לא יאהב אותי?" "האיפור בסדר?" "מה יהיה" "איך יהיה..למה כמה..."...הגענו למטה..נראית מדבר עם בחורה אחת..שלאחר מכן הסתבר לי שאתם עובדים יחד...דברתם כמעט שעה לכל היותר..ואני וההיא בצד..כ"כ פחדתי רעדתי לא העזתי להתקרב..לוחשת לה בשקט "מאוחר..אני..ההורים יכעסו"{היה מוקדם אבל לא הייתי רגילה לחזור בשעות כאלה..וגם האוטובוסים עובדים עד שעה מסוימת..} "תלכי" היא אומרת לי..פסעתי עד אלייך והאישה ההיא הלכה..התקרבת אליי...עמדנו..אתה אני וההיא..מרוב שכ"כ פחדתי לא העזתי להוציא מילה..פחדתי שתדבר איתה ותשכח ממני..ובשקט הלב כאב ולחש ..אני רוצה אותך ..אני רוצה אותך בשבילי...דברנו ודברנו..עד שלפתע שאלת אותי "יאללה אני אקח אותך הביתה?" "בטח למה לא?"עניתי..{השעה הייתה כבר 8 ..גם את השעות אני זוכרת..במדויק..}את הנסיעה הזו לא אשכח בחיים..את התרות "מקליק מי שמקליק ראשון" "אתה רואה..למדתי בשיעור נהיגה ש..."...הגענו לבית שלי...עצרת את האוטו.."היה לי כיף איתך".."גם לי" מלמלתי בבטחון{מאיפה צץ הבטחון הזה פתאום??}ונתתי לך נשיקת להתראות{מה שלא עשינו בשעה שנפגשנו}...זה היה כ"כ מתוק..נכנסתי הביתה..נתקפתי רעב..פתחתי את המקרר ומרוב ההתרגשות שברתי שם איזה חלק..{שעד היום אין לי מושג מה עלה בגורלו ואף אחד גם לא העיר לי על כך..}עליתי למעלה..אמא שאלה איך היה.."אמממ כרגיל אמרתי..."עליתי למעלה ופתחתי את המחשב...רק לנוכח המחשבה שאולי תהיה שם ואז אוכל לראות מה...מה...החלון נפתח..ואתה כותב לי..."אני אוהב אותך.." "אני רוצה שנהיה חברים.." "גם אני" כתבתי לך..דברנו מעט והלכנו לישון..כל הלילה חלמתי עלייך..ביום שלמחרת זה היה יום שישי ורצית שאצא איתך אבל לא יכולתי....אז נפגשנו ביום שלמחרת בשעה 6 בערב..חפשנו מקום בו נוכל לטייל עצרת את הרכב..ירדנו..היינו מרוחקים..ואז כמו מה' פתאום הגיעה במקרה ידידה שלך שגרה בשכונה שלי..."מי זאת?" היא שאלה....."זאת חברה שלי" אמרת ושלחת ידך על מנת לחבק אותי..הלכנו מחובקים כל הדרך..ובליבי לא האמנתי שזה קורה...באיזה שהוא מקום הידידה שלך פנתה לכיוון אחר..ואנחנו ישבנו על ספסל שמצאנו...אתה זוכר?זה היה באמצע גן שעשועים..התקרבת אלי...זרקתי את המסטיק שהיה בפי וכמו בחלום הרגשתי את הלשון שלך בתוך שלי...התנשקנו הרבה...היינו מאוהבים{מוזר ששם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו ומעולם לא שבנו לאותו מקום..}בימים שלאחר מכן נפגשנו באותו מקום והיינו כ"כ מאוהבים..לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך..ולו לרגע קט..."אני לא יכול להיפרד ממך"..."אני לא יכולה לעזוב אותך"...והחצי שנה הראשונה...איזה אהבה...היינו מטורפים אחד על השנייה...כמה פרפרים פרפרו לי בבטן...והריב הראשון?כמה שנלחצתי ממנו{במבט לאחור זה די משעשע}רצת במוחי כל שנייה...כל דקה..כל רגע שיכולתי לחשוב..מאז ומתמיד הבטחת לי שלא תפגע בי וכך הבטחתי אני לך..ואתה זוכר את שני הכללים שקבענו?!...{לצערי קצת הזנחנו אותם!!}תמיד פחדתי שתקום ותלך..לא הייתי אומרת כלום {בהתחלה ..זוכר?איך שתקתי כמו דג?!ואיך התנהגתי?!{לא האמנתי שאני מספיק טובה..טובה כזאת שתישאר איתי המון זמן....אבל זה קרה..ועם הזמן התאהבתי בך יותר ויותר..גרמת לי להשתנות בצורה בלתי רגילה..{אתה בכלל לא יודע כמה}גרמת לי להיות מאושרת..לאהוב אותך..{אני גם חושבת ששמת לב שהשתניתי עם הזמן...}המשך הקשר היה מלווה בריבים..אך עדיין קסום..ועכשיו...עכשיו תחשוב על כל מה שכתבתי לך עד כה..ותיזכר בנו..בטלי וערן{שמות בדויים...לשמירת אנונימיות חחחחח..למרות שאין לי די חשק לצחוק עכשיו}...אלה..האמיתיים של פעם..ולא אלה של עכשיו..זה לא אתה..זה לא אני..זה לא ביחד..בדיוק בזמן שבו האמנתי שלעולם לא תלך..בדיוק בזמן בו סופסוף לא היו תהיות..אלה שהיו מציפים ככל לילה...בדיוק אז...הכול התמוטט...עזבת אותי...עזבת?!?!האם זה קרה?!..הרסת את כל עולמי..את כל חיי בשנייה אחת..כמה שבכיתי..ההלם הפך לבכי והבכי הפך לאינסוף...שנה וחצי שבשנייה הולכת לפח..אבל כל הלילה לא יכולתי לישון..נשבעתי לעצמי שלא אוותר עלייך בכזאת קלות..ולמרות כל ההשפלות שספגתי התקשרתי אלייך בבוקר וחזרנו..היה קשה לי להאמין אבל האמנתי שנחזור להיות אנחנו..הזמן שאחרי היה מבולבל לי אבל מדהים בו בעת..כל הזמן{ועד עכשיו}היו לי רגעים של שבירה שפתאום ללא כל סיבה..גם אם אני הכי מאושרת שיש באותו רגע..ירדו לי דמעות..וזה קרה לי בנוכחותך..לא קל להבין שמה שחשבת שלעולם לא ייהרס ..מה שחיממם אותך..שהיה החממה שלך..הבועה שלך ..המלאך השומר שלך..במשך המון זמן..עלול להעלם בגלל טעות טיפשית...ועכשיו?עכשיו אני שבורה..החלקים שלי שבורים על הרצפה ואני דורכת עליהם..ורק מכאיבה לעצמי...מאז שחזרנו הכול השתנה..יכול להיות שהשתניתי גם אני אך לא תאמר לי איך אדע?...אתה השתנית נהפכת ליותר עצבני..אני כבר לא יכולה לדבר איתך ואתה כועס עליי על ניסיון לדבר איתך..וזה פוצע את הלב..במה חטאתי?אני מרגישה כ"כ לבד...אין לי אותך...אתה לא יודע בכלל מה עובר עליי..אני לא יודעת מה עובר עלייך..ו"את מלחיצה אותי"המשפט הזה שמהדהד בראש ללא הפסק..הראש שאומר אל תפגשי איתו היום אל תציעי לו..והלב שרוצה..רק עוד נשיקה..רק להריח אותך..רק עוד ליטוף אחד...נשיקת לילה טוב...ניסיון להחזיק את הכול והכול נופל ונוזל מהידיים כמו מים..מה שאלתי?!מתי אראה אותך...אני לא מאמינה.לא מאמינה שאסור לשאול את זה..לשאול את חבר שלי שלא ראיתי יומיים מתי אראה אותו..זה כל כך כואב לי.."זה כולה יומיים מה הבעיות שלך מה את נלחצת"אני מתגעגעת למען השםםםםםםםם.......אני רוצה אותך איתי..להרגיש אותך..לדעת שאתה פה..שתעלים את התחושה של הלבד...אני יודעת שקשה לך והכול..אבל........אני באמת מבינה אותך!אני יודעת שרע לך{ולכן באותו יום שהתקלקל האוטו ניסיתי לעזור אך התייחסת שוב לא כ"כ יפה..}אני דואגת לך אני רוצה שיהיה לך טוב!מנסה שיהיה לנו טוב.!אבל אתה..לא מבין אותי ורק פוגע בי..פעם..הייתי יכולה ללכת לישון מבלי לדאוג כי ידעתי שלא משנה מה אתה תדבר איתי..היום אני חייה בדאגה..יכולים להיות ימים שלמים שאתה לא מתייחס אליי..לא מתקשר לא כלום..אתה התרחקת..ואני מנסה להתקרב אבל אתה מתרחק...אני רוצה שתדע שלעזאזל אין אשמים..אני אוהבת אותך למרות הכול ודואגת לך למרות הכול ורוצה שנהיה יחד למרות  הכול!!אני מודיעה לך שלעולם לא אוותר עלייך..אני אוהבת אותך...ולסיום רק אומר בדמעות..לעולם לא אעזוב אותך..האם גם אתה לא תעזוב אותי?האם גם אתה אוהב אותי?האם גם לך קשה בלעדיי?האם גם אתה חולם עליי בלילות?כי אני לא יכולה לשכוח ממך .. לא נגמלתי ממך..אתה חי בי כל רגע..אהוב יקר שלי..


 


ממני שאוהבת אותך לנצח!!ומקווה שהנצח הזה ימשך עד הנצח נצחים..


 


אלך לישון בלב כבד..בדאגה לאהבה שלנו..זאת שמאיימת לעזוב..{לא אתן לה !!!}בשביל אהבה צריך 2..יש 1...ורק אתה תוכל לדעת אם יהיה גם 2.


מה אני דואגת כולה שלוש ימים יש כאלה שלא נפגשים חודש אז לא נתראה חודש...אני לא מאמינה..אני..אני....משהו בי לא בסדר?למה אני לא בסדר?למה אני מתגעגעת אליךך?למה זה קשה לך לקבל את זה?למה השאלה שלי גרמה לריב עכור למה ניתקת לי שוב?למה?.....למה אתה לא יכול לומר לי שזה לא זמן טוב לשיחה ונשוחח אחר כך?למה אתה מכאיב לי?ממתי נעשית כזה עצבני למען השם?האין זה מוגזם לדרוש לראות אותך?אבל כולה יומיים מה אני רוצה..{כותבת את זה מלאה בדמעות..בהלם בשוק...שונאת את עצמי כ"כ}


בכל מקרה...מתוק שלי אין אשמים באהבה..גם אני אשמה כן..{סותרת את הנאמר לפני רגע}..אבל החטא הכי גדול שלי הוא האהבה שלי אלייך..אתה כל חיי...


אוהבת אותך חים שלי..יותר מכל!גם עליי עוברת תקופה רעה..רעה ביותר הייתי אומרת..אני מתייחסת רע לכל הסובב אותי ולאמא במיוחד מוציאה עליה את כל העצבים..גם אני שבורה..אבל אם לא נתמוך האחד בשני מי יתמוך בנו?


 


נשיקות חמות!!ולילה טוב מאמי שלי{למרות..שאתה בטח כבר ישן בשעה זו של הלילה..}