לחברה הכי טובה בעולם!

זוכרת לפני שנתיים -איך היינו נפגשות כל יום?! וכשלא היינו נפגשות היינו מדברות שעות בטלפון!!! והיו רגעים שבהם דיברת ולא הקשבתי לך (כן כן... מצטערת על זה..) ופשוט חשבתי לעצמי- 'וואי! איזה מזל שיש לי אותה! מה הייתי עושה בלעדיה?!'
אבל עכשיו התבגרנו. בשנתיים. ובמשך השנתיים האלה שמרנו על קשר מעולה. אבל בחודשיים האחרונים אני השתניתי. מאוד השתניתי. שמת לב שאני יותר בצד מאשר אתכם?! שמת לב שאני כבר לא משתפת אתכן בכל דבר קטן? שמת לב שהפעם האחרונה שדיברנו בטלפון למשך יותר מחמש דקות הייתה בחופש הגדול?! זה בגלל שאני כבר לא אותה ילדה. התבגרתי! וזה קשה וזה כואב- במיוחד כשאת לא לידי! וחלק גדול מהריחוק בינינו הוא באשמתי. אני מודה. עשיתי טעויות ועכשיו כנראה הגיע הזמן שלי לשלם עליהן. אבל למה במחיר החברות שלנו?! ואולי לא אמרתי את זה מספיק אבל אני אוהבת אותך. אותך! כי את החברה הכי טובה שלי! בכל העולם! ועצוב לי שאת הרגשות שלי אני דוחפת לתוך מכתב מסריח כי אין לי את האומץ לבוא ולדבר איתך. היום בדרך הבייתה רציתי לספר לך ובאמת שאזרתי את כל האומץ שהיה לי... אבל אז הצטרפו עדי ונופר ולא יכולתי...
אז אולי אין לי אומץ כדי להגיד לך את זה בפרצוף- ואת יכולה לקרוא לי פחדנית- אבל את לא מבינה שאת כל ניסיונות ההתקרבות שלי אליך את הורסת! אני רוצה לעשות איתך עבודה ואת תוקעת לי פרצוף כאילו קיללתי אותך!
אני באמת כזאת קללה בשבילך?! זה מה שנהפכתי להיות? נטל שכולם רוצים להיות רחוקים ממנו?! אבל זה לא כולם! זו את! את רוצה להיות רחוקה ממני! ואני מנסה לפצות אותך אבל את לא נותנת לי!!!!!!
אז בבקשה תתני לי להיות החברה שלך כמו פעם! תתני לי לבוא אליך ולדבר איתך בטלפון שעות ולעשות הכל כמו פעם. שום דבר לא עומד בינינו עכשיו. שום דבר.
ותזכרי שאני אוהבת אותך.