אני מפחדת שזהו...הגיע הסוף

 אני מפחדת שזהו...הגיע הסוף

זהו הלב, הלב הכואב שבכל דקה נשבר עוד יותר.

עם כל הרסיסים הקטנים שבפנים שכל כך קשה להתמודד איתם, עם הכאב...

הלב הזה, המסכן, שנשבר בתוך תוכי, שכואב ומאיים לפרוץ החוצה.

אין דרך להעבירו, אין דרך לרפאו, הדרך היחידה היא לחיות איתו, עם הכאב. האכזבה
הגדולה שאני חשה לא נותנת לי מנוח. יש משהו שמעיק עליי מבפנים ולא רוצה לברוח.

הכול כאן בבלאגן, כלום כאן לא מסודר, הכול בשבילי מעורפל ולא מובן.

כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה רגשות במקום אחד קטן, במקום אחד
כואב, שכבר נשבר מזמן והשברים עדיין לא נאספו- בתוך הלב.

אך אין מוצא אין מה לעשות,

"אם האהבה כאבה לך אתמול, אולי מחר היא לא תכאב, אם הדמעות זולגות בלי סוף, בסופם
אולי חיוך רחב"-ואולי לא

אך עם הזמן שעובר כואב לי יותר, לא נותן לנוח ולא נותן לישון, רק לכאוב ולהשתגע
כאשר איני יודעת מה עוד לעשות, כאשר אני חושבת שזהו, הגיע הסוף.

קשה להתמודד עם זה כשאת רחוקה, כשאת לא איתי ומשחקת משחקים.

אולי גם לך זה לא מובן כמו לי, או שאולי את עושה הכול בכוונה?! אני לא יודעת! באמת
שלא! אם רק היינו יושבים ביחד ומדברות על הכול, בדיוק כמו פעם...

אם רק היינו חוזרות על אותן שיחות קסומות שהיו לנו בלילות.

אם לא היינו חוזרים כל פעם על אותן הטעויות...

כל פעם מחדש...

אבל כלום כבר לא יכול להשתנות, כי עברנו יותר מדי דברים. לא אומרת שכולם רעים, רובם
אף עשו לי טוב בנשמה, אך חלקם גם כאבו...

כלום כבר לא ישתנה, כי עבר יותר מדי זמן ועדיין כלום לא קורה!! להחלטה שלי אני
הגעתי, והכול אני אומרת עם דמעות בעיניים:

אני יודעת שיהיה לי קשה בלעדייך, אבל איתך יהיה לי קשה כפליים! אם שוב נחזור על
הדמעות? יהיה קשה להתגבר מחדש...לא התגברתי עליהם ולא יתגבר עוד לעולם...

אז זהו נשמה שלי, הכול הגיע לסופו, דרכינו נפרדות,, את פונה לדרכך ואני פונה לדרכי,
אין מה לעשות... חיכיתי הרבה...

ותזכרי- תמיד מחכה...אך אולי מתי שהוא יהיה כבר מאוחר

היום זה קשה, אך מחר קצת פחות לדעתי זה יהיה קצת יותר.

כי כמו שאומרים: האהבה לא מעבירה את הזמן, אך הזמן מעביר את האהבה.

הזמן חלף...הרבה זמן...והזמן לא השכיח אפילו את המבט הראשון...הקסום-הוא נשאר אצלי
בלב ...

את עכשיו רחוקה ממני...רחוקה מאוד הלב שלי מחפש אותך, אני עצמי כבר ותרתי אבל הלב
שלי מדריך אותי אליך-אל האושר...אני שבורה..אני אבודה בין הדרכים ללב שלך.. לא
מצאתי את הדרך שתוביל אליך,אני עוברת הרבה דברים במסע שלי אליך הרבה כאב והרבה
אכזבות .

לא לקח לי כל כך הרבה זמן להתאהב זה היה ממבט ראשון התאהבתי.... ועדיין מאוהבת...

רותם אני רוצה להגיד עוד משהו...ת-ו-ד-ה..

את היחידה שמעלה לי חיוך על הפנים



מלאך שלי, תודה על כל מה שאת גורמת לי

כל-כך הרבה אושר,ושמחת חיים..

מלאך שלי,תודה על כאלה רגעים..

אני בחיים לא שוכחת..איך באמצע החושך

הגעת..היית האור,נכנסת ללב,ניקית את השחור

שאני בוכה,את אומרת לי,שאסור לי לבכות...

אבל שאני איתך,זה בכי של אושר..

בכי המשחרר את כל המועקות...

תמיד הייתי רגילה לבכות על אהבה...

שעזבת זאת הייתה התחושה..

את,זה הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד בלב שלם

"אני מאושרת"

את..זאת הנשמה שבי,גם אם עכשיו אני הולכת זה אומר שבלב אני נלחמת ...אבל כבר אמרתי
ולנצח אומר...אני מחכה, לך בפינה...

אני רוצה שתדעי..שאני איתך..בטוב וברע...

שאני מודה לך שנכנסת לחיי...

שהרחקת את כל פחדיי..

שעקבת על כל צעדיי..

שהצלחת להחזיר לי את החיוך האמיתי

כי את מלאך שלי,היחידי...

מחפשת את הדרך לליבך--------------

שהחלום בסוף יתגשם



שבורה ממך:ירדן תורג'מן..

רותם להזכיר לך...אני שלך!