עאלק מיי לאב

"אביבית?"


אוף אני שונאת שהוא קורא לי ככה. אבל הוא כ"כ מתוק. ובטלפון יש לו קול כזה צרוד וזה תמיד גורם לי לסלוח לו על הכל.


"כן?"


"מצ'עמם לי"


"וואלה"


"אני שונא שאת אומרת וואלה בלי קשר"


"אני שונאת שאתה קורא לי אביבית"


"סורי מיי לאב"


"אל תקרא לי ככה"


"למה?"


"אוף, צריכה ללכת"


למה הוא תמיד עושה לי את זה? הוא כזה פלייר! הוא תמיד משחק בי וגורם לי לחשוב שאני היחידה שהוא אוהב. מכירים את זה? הוא לא חבר שלי או משהו, אבל הוא יודע שאני מנסה לשכוח ממנו, שאני מתחמקת ממנו כי כואב לי לראות אותו מחייך לאחרות ומחבק אותן בזמן שאותי הוא מציג בתור "הידידה הטובה שלי, אביב". בעעעעע.


מה עושים עם אנשים כאלה? אני לא רוצה להיות ידידה שלו! לא רוצה כלום! רוצה לשכוח ממנו. אבל מצד שני כ"כ כיף לי איתו, הוא כזה מצחיק וקליל וכיפי. הוא גם היחיד שיודע להקשיב לי כשאני עצובה. אבל הוא גם זה שבד"כ גורם לי לבכות. אבסורד אה?


תגידו לי שלא כל הבנים ככה! תגידו לי שיבוא יום ואני אמצא מישהו שבאמת יאהב אותי.. בנתיים רק נפגעתי מאהבה פעם אחר פעם. והיחיד שאהב אותי באמת באמת... דווקא אותו לא הצלחתי לאהוב. וניסיתי. אבל אי אפשר לשלוט בזה, גם אם באמת רוצים.


תודה על ההקשבה =) הייתי חייבת לשפוך את זה


love y'all