מה יש לי?

לפעמים אני תוהה למה אני כזאת. למה אני כ"כ סגורה ולא רוצה להתאהב. למה אני לא מרשה לאף אחד להתקרב אלי או להחמיא לי או לאהוב אותי. ואז אני נזכרת באהבתי הראשונה. הראשונה והאחרונה. היחיד שאהבתי, שנתתי לו את כל כולי, שהענקתי ואהבתי. ואז זה הסתיים רע. רע מאוד. ועכשיו עברו כבר חמש שנים, אני מבוגרת יותר והלב נשאר קפוא. אני כועסת על עצמי על היותי כ"כ מסוגרת, על כך שאני לא מצליחה להפתח לאנשים אחרים. לא מסוגלת לאהוב. אני לא יודעת מה לעשות.


הכרתי בחור נחמד לא מזמן. הוא מעוניין לפתח קשר. אני לא. למה? אין לי מושג. אולי אני חוששת בתוך תוכי שזה יגמר כמו הקשר האחרון שלי. או אולי אני עדיין אוהבת את ההוא. או אולי אני פשוט לא נועדתי לאהבה ואין לי את הכלים לאהוב ולהיות נאהבת.


אוף. מה יש לי? למה אני בוכה מסרט רומנטי אך לא מסוגלת לחיות חיים רומנטים? למה אני מתרגשת כאני רואה אנשים מאוהבים ומקנאת בהם אך לא מסוגלת להעניק לעצמי את אותה הנאה?


אווווווף. תגידו לי מה לעשות! תודה!


כמעט מיואשת לגמרי. יש תקוה?


שוב תודה!