לקחת את הלב

שוב.. אני רואה אותך קורא לי אחרי שאני כבר שמחה.


אחרי שכימעט ושכחתי אתה למחשבותיי חוזר


פתאום בא.. בלי להיתנצל.. אומר :


אני כאן, אף פעם לא הלכתי. לעולם לא עזבתי.


אני אצלך תמיד. אחרי זה אני מודה שזה די מפחיד


ורצה לחבק אותך. אבל אז אתה כבר לא כאן. אתה נעלם


ואז שוב ניראה כי כבר נישכחת


אך לא.. אתה תמיד חוזר. ככה אתה.


מלאך, שטן, שנוא, אהוב..


ככה  אתה.. כל כך עצוב


לא עוזב לא מרפה.. תמיד נישאר .


ולחשוב שזה כימעט עבר..


לחשוב שהייתי יכולה לשכוח.. לברוח.


אבל, ניגמר לי הכח..


ואז בלי הרבה זמן לחכות אני, מתחילה לבכות


זה מה שאתה גורם לי לעשות


 פתאום בלי להיאמץ, אני רואה את הלב שלי נתלה על העץ.


היתאבד .. "הכאב," הוא אמר "עדיין לא עבר,


ואני ניגמר. שהוא לא איתי, אין מי שיחזיק אותי"


לקחת לי את הלב.. ואיתו את הרצון להיתאהב


כואב.. כל כך, כואב !