לא נותרו מילים.

דניאל,


הכל כבר נאמר, אך ממני לומר זאת שוב עדיין לא נבצר.


כבר בטח נמאס לך לשמוע, את אותם הילולים וביטויי אהדה.


את מילות החיבה והרעפת האהבה,


ולעיתים גם תלונות, כי יש גם מעט אכזבה.


שנתיים חלפו מאז הכרנו,


כל כך הרבה כאב והרפתקאות עברנו.


לא אכחיש שלפעמים חשבתי שרק חלמתי,


ועל הכאב לא התגברתי, וכמעט שוויתרתי.


וביום קייצי אחד פתאום,


ניגשת אליי עד הלום!


אמרת שנמאס לך להכחיש, וזין על המרחק הגיל!


ולמרות שלא השקעת כל כך באמירה,


בלי ורד, נשיקה, או רומנטיקה מסוימת,


הצלחת להדליק אצלי את השלהבת!


כולם מחאו כפיים ושמחו,


"סוף סוף את אהבתם יממשו."


ואפילו שאתה כזה זקן, ואני כזאת קטנה,


ואפילו שאנחנו רחוקים אחד משניה,


ואפילו עכשיו אחרי 8 חודשים ביחד,


אני מרגישה שאוכל לחיות איתך לעד.


כי אחרי סיפור כזה של אהבה,


אפשר... להפיח בכל פרח בודד, קצת תקווה.


 


נו, בסדר..


אז אני יודעת שלא סיפרתי הכל.  לא היה לי ממש כוח לחשוב ורציתי לתמצת..


יש לנו היום 8 חודשים וקיבלתי מוזה למכתבשיר עקום.. חחח


ארר..אהבה זה כיף..