ועוד פעם, 2 בלילה, שוב סיגריה

סוף סוף, כבר 2 בלילה.. ההורים הלכו לישון, אני יכולה לעשן סיגריה בשקט. אני בכלל לא יודעת למה התיישבתי ונכנסתי שוב לאתר הזה.. יש לי באמת מה לכתוב? טוב זה ברור בערך.. אבל איך לנסח את זה.. ולמה בכלל לכתוב את זה פה.. אתה גם ככה לא תקרא את זה, וגם אם תקרא אתה כל כך אדיש וטיפש שאתה אפילו לא תקלוט שזה עלייך וגם אם תקלוט זה לא ממש יעניין אותך.. אתה לא מדבר איתי חחח "אני לא רוצה לדבר איתך.." אתה והיציאות הילדותיות שלך.. ככה באמת עדיף לך.. לא לדבר איתי, אתה אומר שאני סתם פוגעת בך.. אם כן למה זה כל הזמן ממשיך? אתה יודע שעוד כמה ימים או שאני אשלח הודעה או שאתה תשלח, ניפגש.. בטח אני אבוא אלייך, כי ההורים שלך אף פעם לא בבית.. יקרה מה שיקרה... ואנחנו נמשיך לדבר ואם מישהו ישאל אותנו חס וחלילה אם אנחנו ביחד שתינו נצחק ונגיד שלא, זה באמת מצחיק, אף אחד לא יכול להבין למה אנחנו לא ביחד.. אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו ביחד.. לפעמים גם יצא לי לשמוע ממך שאתה אוהב אותי.. לא שזה נכון, אתה יותר מידי אדיש וילדותי בשביל לאהוב.. ובטח שלא אותי. אבל אנחנו מבינים אחד את השני.. אני יודעת למה אני לא איתך.. אני מכירה אותך יותר מידי טוב.. וככה הכי טוב לי לדעת שאני לא מחוייבת לכלום לדעת שאם בסופו של דבר אפגע ממך זה לא יהיה כל כך כואב.. אבל אתה לעומתי טוען שאני פוגעת בך.. שאתה לא רוצה שאפגש עם בנים אחרים.. שאני אהיה רק שלך.. אתה יודע שזה לא יסתדר.. שוב יתחילו הריבים, והקנאה הזאת שלך, או שההפך האדישות המעצבנת הזאת שלך, לא שאני בסדר.. אבל אני לפחות משתדלת.. כל הפעמים שניסינו "להיות ביחד" אני זאת שיותר נכון ניסיתי, ניסיתי שזה יצליח.. זה לא הלך.. אבל משום מה קשה להתנתק משום מה אחרי כל פרידה כזאת שהייתה לנו היינו נשארים ככה.. אותו דבר כאילו כלום לא קרה... אני לא יודעת מתי יגמר כל הסיפור הזה ביננו, אני בעצם בכלל לא יודעת אם אני רוצה שהוא יגמר, לפעמים טוב לי בזרועותייך וגם אם כל האהבה שהייתה בי נעלמה אני פשוט רגילה אלייך.. יהיה מאד שונה בלעדייך, לא, אבל הפעם אני לא מתקשרת!


מתי תתקשר כבר..? שאנל