לירנה

יושבת ומעשנת
והסיגריה רטובה מהדמעות שנכנסות לי לפה
האיפור כבר מזמן נמרח כמו ציור שחור
מצייר עלי את הבכי
 
יושבת וחושבת עליך
מתגעגעת...


כמה זמן לא קראת לי שרונה.
הרבה קוראים לי ככה, בשם חיבה הלא מקורי הזה
אבל רק כשאתה קורא לי ככה יש לזה צליל כל כך מיוחד
צליל שמאפיין את כל התקופה האחרונה שלנו, אחרי כל הרעש של שנה שעברה - שנה שמצטיירת אצלי ילדותית.
התקופה הנוכחית שונה, בוגרת, מלאת צבע.


פשוט מדהים כמה שהתקרבתי אליך
כמה שנפתחתי אליך כמו פרח ואתה נפתחת אלי בחזרה.


אני לא יודעת אם אהבה זוהי ההגדרה הנכונה.
אני רק יודעת שאני לא מפסיקה לחשוב עליך, רוצה אותך לידי ויודעת שזה בלתי אפשרי...
כי אתה לא אוהב אותי, פשוט מאוד.
ניסיתי להתנהג כמו בנוסחא -
לשכנע את עצמי שאני לא צריכה להיות עם מישהו שלא אוהב בחזרה.
אבל אני לא יכולתי, המשכתי ואני עדיין ממשיכה.
מחכה לצלצול שלך, יודעת שהוא לא יגיע
ואני לעולם לא אגיע ללב שלך.
אוהבת אותך לירנה.