אני יושבת בבית וחושבת

אני יושבת בבית וחושבת ,הלילות תמיד היו בשבילי מחנק. דמותך עולה בדמיוני ואני מרגישה שכל רצוני לחבק אותך כי אתה הדבר הכי מתקרב לאמיתי. הרגשתי שחלמתי הכל תעתע בי שוב ושוב ועכשיו התעוררתי ולא אוכל לחזור ולחלום שוב... אולי הכל היה אשליה אחת גדולה שנפתרה באכזבה צפויה מראש ,אבל אני יודעת שאתה היחיד שגרמת ללב שלי להתמלא מאהבה ואושר רק מחיוך פשוט אחד שהציף את החדר שלי כל הבוקר שבאת. אלוהים כך החליט ואין מה לומר,אבל ... בנתיים וכנראה לתמיד אף אחד לא יחרוט בי זכרון כמו שאתה חרטת בליבי...אני שבויה לנצח בתוך הבועה של האהבה האין סופית הזאת שעוטפת אותי ומפרידה אותי מכל האחרים...בעולם הזה אין הרבה אמת ואתה היית העמוק והתמים . אתה הלב שלי אתה יודע? כבר אמרתי שעל לב לא מוותרים? איך אפשר לחיות בלי הלב שלך? אין חיים....