הפצעים שכמעט נרפאו

כבר כמעט נרפאו הפצעים ממך

וכבר לא מרגש אותי ברק במבטך

נשארת זיכרון רחוק וכואב

שיותר לא עושה לי מטען על הלב

אני כבר לא בוכה מהשם שלך

ויותר לא חולמת על עוד נשיקה שלך

אבל יש את אותם הרגעים הקטנים

שרגשותיי היציבים בי פתאום בוגדים

ואני רוצה לשמוע שוב את קולך

שאלוהים שוב ישלח אליי אותך

נתקעות לי דמעות עמוק בגרון

ושוב משתלט עליי הדיכאון

אני נזכרת בימים היותר טובים

שבהם היית מתקשר אליי המון פעמים

שאמרת לי כמה אתה אוהב אותי

קראת לי "חיים שלי" והיית איתי

נשבעת לי שהכל בינינו יסתדר

ועכשיו הכאב לא מפסיק, לא עובר

אם הסיפור היה על עצמו חוזר,

הסוף שלו היה יכול להיות אחר,

אני נזכרת מה הייתי עושה בשבילך

ובוכה, כמו תמיד, בוכה בגללך,

הכאב הגדול לליבי שוב חודר,

זכרונות מופיעים, והסבל חוזר,

דניאל, לך ממני, תניח לי כבר,

הגורל שלי אתך היה כה אכזר,

ופתאום שוב רוצה לצלצל אליך,

לנסות מחדש להילחם עלייך,

החשק הזה הוא בלתי נשלט,

כבר איבדתי אותך ואני פה לבד,

דניאל, אני מתה לשכוח אותך,

אבל כל פעם חוזרת דמותך,

דניאל, לא רוצה אותך לאהוב,

אך הזיכרון שלך כל-כך קרוב,

וכל-כך גדול הכוח שלך,

אחרי שכמעט התאבדתי בגללך

אחרי שחשבתי שנהרסו חיי,

אתה עוד מופיע בחלומותיי,

לא מגיע לך שאבכה בגללך,

אבל עוד חי הזיכרון שלך,

כבר אין לי תקווה אותך להחזיר

אבל אני עוד משלמת את המחיר

של טעות גורלית שאותי הרגה

אהבה גדולה שעוד לא התפוגגה