אני? לא יכולה.. בלעדייך

"מאיפה הפרח?"


"סתם ניכנסתי היום למסיבה הביאו לי בכניסה.."


"אה היית עם חבר שלך במסיבה?.."


"אין לי חבר"


"אה. נו אז מה קורה איתך?"


"כלום הכל כרגיל.. ואיתך"


"ככה ככה.. אני וסיוון ניפרדנו"


"אה.. למה?"


"כי אני חושב על מישהי אחרת"


"אה כבר יש לך מישהי אחרת"


"לא.. היא בחיים לא תהיה איתי"


"חח יש מישהי בעולם הזה שלא תרצה אותך?"


"את היית רוצה אותי?"


"עובדה שהייתי איתך.. אני עדיין רוצה"


"היית חוזרת אליי?"


ואני מתה להגיד שכן... לא יכולה אני שותקת.. איך אתה שואל כזה דבר אחרי מה שעשית.. למרות שאני יודעת שאתה לא כזה.. אתה לא עשית בכוונה הלחת בעקבות הלב או מה שזה לא יהיה.. אבל אני לא מבינה. למה ניפרדת ממנה? בשבילי? או בשביל להיפרד ממני בשבילה.. ועכשיו אתה עוד פעם מתחרט.. זה לא חדש ידעתי שזה יקרה.. חח הם תמיד חוזרים.. זאת אומרת אתם, הבנים... ומהעכשיו הולך לקרות נשבעתי שלא אחזור אלייך למרות שאני כל כך רוצה..


"כל כך רוצה לא יכולה.."


"אני מבין.. אני לא מאשים אותך"


"אני יודעת.."


ואני לא מבינה איך אני מצליחה להגיד לך לא.. הרי אני כל כך נמסה מולך.. איך אני נשארת כל כך בטוחה בעצמי ויציבה מבחוץ כשמבפנים אני מטמוטטת.. האם זאת אני? עלי אתה חושב? בגלל זה ניפרדת מסיוון? אבל אני לא יכולה.. אני לא מסוגלת אני פוחדת שום להיפגע אתה יודע שאני לא כזאת אני לא הולכת על מה שאבוד מראש.. למרות שאני לא מסוגלת בלעדייך.. לא נראה לי אני אוכל גם איתך.. להיות איתך ולחיות בפחד שאתה תיפרד ממני? עוד הפעם? ואז עוד הפעם ליפול.. בפעם הבאה אני לא חושבת האצליח לקום.. אבל גם כאשר אני עומדת מולך ואומרת לך שאני רוצה להיות איתך אבל לא יכולה.. אני נישברת.. זה כל כך קשה.. להיתנגד למשהו שכל כך קל להגיד לו כן.. ואולי אני טועה? אולי הפעם זה יהיה שונה.. חח מי אם לא אתה אמרת שפעם שניה אף פעם לא ילך.. להאמין לך או להמאין למה שטוב לי.. וטוב לי איתך..


"עלי אתה חושב?"


"כן.. זה עוזר במשהו?"


"לא יודעת.. אני אוהבת אותך"


"גם אני אוהב אותך"


ואני מאמינה לך.. אני מאמינה.. פשוט מאמינה.. אולי בגלל שאני רואה בעינייך שאתה לא משקר לי.. או אולי בגלל שאני כל כך אוהבת אותך שהברירה היחידה שלי זה להאמין לך.. הלוואי ואני צודקת הלוואי.. אתה מתקרב עכשיו.. לחבק אותי.. ולא יודעת למה.. אם מעצב.. אם משימחה הדמעות מתחילות לרדת.. אף פעם לא בכיתי בגללך.. אז למה עכשיו.. כל כך התגעגעתי לחיבוק הזה שלך.. כל כך


"אל תיבכי.. אני איתך"


"אני פוחדת.. למה אתה תמיד עושה את זה.. תחזיק אותי חזק כי אם לא אני אפול"


"אני לא עוזב אותך בחיים"


ואולי בגלל הסטלה שיש לי.. מהוודקה ששתיתי במסיבה.. או אולי בגללך.. הרי אתה תמיד הצלחת למסטל אותי.. אני נותנת לך ללוות אותי הבייתה כמו פעם.. אני נותנת לך לנשק אותי ולחבק אותי.. ולספר לי כמה התגעגעת אלי.. ואני שותקת.. חלק ממני מאושר.. החלק השני עדין פוחד.. כי אין כזה דבר בחיים.. וכשהסוף יגיע.. והוא יגיע.. מה יקרה? אמרת שאסור לחשוב על זה.. אבל זה בא לי למחשוב.. מגודל האהבה שלי אלייך.. אני פוחדת... אבל בכל זאת עכשיו אני שוב שלך.. והלב לא מפסיק לפעום מהתרגשות.. אולי מחר יהיה שונה.. בעצם לא.. אתה תבוא אליי תשב אצלי ותחייך בלי הפסקה ממש כמו פעם.. ואני.. אני תמיד אהיה שלך


דניאל