אתה ואני

נזכרת ברגעים שאני איתך, נזכרת בעיניים הכחולות שלך שמביטות בי, אני רוצה להשאר איתך עוד, אני רוצה שתחבק אותי ולא תעזוב, אני רוצה שתשאר קרוב, אני רוצה לשים את גופי בזרועותיך, לשים את ראשי עליך ואז לעצום את עיני ולהרדם, לשמוע את ליבך פועם, להרגיש את ידיך מלטפות ואוחזות בי עד כדי כאב, רק כדי שאוכל לדעת שאותי אתה אוהב. והעיניים, העיניים שלך שמסתכלות עליי. והשפתיים, השפתיים שלך שמנשקות אותי. והידיים, הידיים שלך שאוחזות בי. ואני משתגעת. הקול שלוחש לי באוזן לפני שנתי, הקול שלך. אני רוצה שתבוא ותהיה איתי. רק איתך. כל המגע והרכות, אני לא יודעת מה קורה, אבל זו לא טעות. הלב דופק, ומשתתק. אני רואה אותך אבל אתה שותק. אני כותבת את כל המילים ומנסה להכניס לשם את הכל, שרה את כל השירים, אבל כבר לא יוצא לי קול. אני רועדת. אולי אני מפחדת, אולי אני סתם מתרגשת.... ואולי אני מאוהבת. אתה לא מרגיש, אתה לא כואב, אתה לא אוהב. אני מרגישה אותך, אני כואבת אותך, אני אוהבת אותך. הלב שלי מתפורר כשאתה לא לידי ושוב מתחבר כשאתה חוזר לצידי, הייתי רוצה לספר איך התאהבתי בך אבל לא אוכל לעשות זאת כל עוד אני קרובה אליך. וכשהיינו יחד הרגשתי איך הגוף שלי מתחבר אל שלך ואנחנו בוערים. הידיים שלך עוברות על כל חלקי גופי והשפתיים שלך מנשקות את צווארי, הגוף שלי מתחכך בשלך, הנשימות, ההנאה, התשוקה. והשפתיים שלנו שוב מנשקות. ומעכשיו זה רק אתה ואני.