לילד שאבד לי כנראה לתמיד...

אני רושמת בידיעה שהמכתב הזה בחיים לא יגיע ליעד שלו,למרות שבאיזה מקום הייתי
רוצה שהוא יגיע אולי אפילו רוצה מאד....אבל לא כל מה שרוצים מתגשם בחיים....עובדה
שאני רוצה אותך....זה עוזר לי?!לא....



אתה יודע אחרי הפרידה לא היה לנו אפילו זמן לדבר,לדבר על הכל,להסביר להסדיר
עיינינים....גמרנו חברות של חודשיים-חודשיים של
שמחה,אכזבה,פגישות,חיוכים,דמעות,אפילו הפסקה קצרה ובעיקר אהבה....... והחודשיים
האלה,הכל נגמר בשיחת טלפון קטנה,בשיחה שבה אתה ביקשת הפסקה...ואני סירבתי....היום
כשאני חושבת על זה אני מנסה להאשים את עצמי...אולי אם הייתי מסכימה להפסקה כמו שאתה
הסכמת כשאני רציתי..אז אולי עכשיו היינו בהפסקה והיה לנו סיכוי לדבר על זה ואפילו
לחזור להיות יחד...אבל אז אני חושבת ומבינה שלא-כאילו כמה הפסקות יכולות להיות
בקשר?זה רק מרחיק בינינו,אני לא יכולה להיות בהפסקה...פעם שעברה זה רק גרם לי לכאב
והצטערתי על זה, אז למה לי להכאיב לעצמי?!

אבל עכשיו אני מבינה שההפסקה הייתה רק תירוץ בשבילך...בכלל גם כל העצבים הכל היה
תירוצים, כל הזמן אני מנסה לראות איפה אני לא בסדר,אם היית בתקופה רעה למה לא
תמכתי?למה לא עזרתי?איפה הייתי? ואז אני בעצם מתחילה להבין שאולי הסיבה לתקופה הזאת
זה הקשר שלנו! לא בגלל שאני רעה או לא עזרתי,תמכתי אלא בגלל שלא הייתה אהבה מהצד
שלך לפחות...פשוט היה לך רע להיות עם מישהי שאתה לא אוהב! כן אתה פשוט לא אהבת
אותי.....אני הרגשתי את זה,אבל כשהייתי שואלת אותך תמיד הייתה לך איזו דרך להוכיח
לי שזה לא נכון,שאתה כן אוהב אותי...אבל בתוך הלב שלי תמיד היה ספק...

הספק הזה התחיל מזה..שבהתחלה,כשרק הכרנו,בתחילת הקשר.....הכל היה מושלם,במבט שלך
ראו שאתה אוהב אותי,באיך שהיית מחייך בבישנות,בפגישות בביצפר,בהודעות בלילה...ובכלל
הפגנת בכל דרך אפשרית שאתה אוהב אותייי!!! ואז פתאום זה התחיל להצטמצם....פחות
פגישות בביצפר אם בכלל...פחות הודעות,פחות יחס....כאילו השתנת-הרגשתי שאני כבר לא
מכירה אותך.....אתה תירצת את זה בזה שההתלהבות ירדה,ואת הפגישות כי צריך
להתגעגע...ואני האמנתי לך....כאילו זה אתה למה שתשקר לי? עכשיו אני מבינה שאתה צודק
אני באמת תמימה..... אבל זה לא נגמר בזה פתאום נהיה לך יחס מזלזל,כל פעם כשהיית
עצבני העצבים היו יוצאים עליי....ושוב שאלתי למה?ולך כמו תמיד היה תירוץ..."את האדם
שהכי קרוב אליי והכל יוצא עלייך,זה בתת מודע,משהו שלמדתי בפסיכולוגיה..." כמה פעמים
שמעתי את ההסבר הזה....אבל כמו תמיד הכל היה תירוצים....!!!!

באיזשהו שלב כבר הרגשתי באמת שאני מתקרצצת עלייך..תמיד אני זאת שהצעתי שניפגש,זאת
שמתקשרת,זאת ששולחת הודעות....עשיתי את כל זה כי אהבתי אותך,כי רציתי להיות איתך
אבל כנראה שזה לא היה הדדי!!!

ואז שאלתי למה? וכולם כבר שמו לב שהשתנת,שהאהבה וההתלהבות ירדה...החברות שלי כולם
שמו לב לזה,ואמרו לי,והזהירו אותי.....אבל אני חשבתי שהם לא מבינות,שהם לא מכירות
אותך....החלטתי להקשיב רק ללב גם לא לראש רק ללב שלי....ובעיקר להקשיב לך-תמיד אמרת
שימי זין על כולם.....שמתי זין על כולם,לא הקשבתי....אבל אתה מה עשית?שמת זין
עליי!!!

באויים המעצבנים שלך,בפרטים,באי יחס בכל-פשוט זילזלת!! אבל אני פחדתי להיפרד,פחדתי
לאבד אותך..חשבתי שתשתנה שכל התקופה הזאת תעבור ונהיה מאושרים כמו בהתחלה אבל עכשיו
אני מבינה שכל ההתנהגות הכל אבל הכל נבעה מסיבה אחת!!! לא אהבת אותייי!!!

אז תענה לי על שאלה אחת...לאן כל האהבה הזאת נעלמה?לאן? באמת שאני לא יודעת אבל מה
שבטוח שכרגע האהבה הזאת הולכת למישהי אחרת....כבר יש לך מישהי ורק עבר שבוע...מיהרת
להיפרד כדי להיות חופשי?פשש....בחיים לא הייתי מאמינה.....באמת אבל באמת שאני לא
מכירה אותך.....



בכל מקרה רשמתי את המכתב כדי לשפוך את כל מה שיש לי על הלב ווכל מה שלא אמרנו
והיינו אמורים להגיד....למרות שבחיים לא תקרא את זה....



אוהבת אותך ומקווה לשכוח..