כולנו עוזבים זה את זה...

מחפשת את הדרכים להגיע אליך.. לליבך ששכח...נתתי לזמן לקרות כי לא הכרתי משהו אחר...בכיתי בסתר ורק האמנתי שאתה אוהב...זה קצת עצוב לחיות תקוות שלא ייתגשמו..


השעה כבר מאוחרת.. והשקט הזה שמשתלט על האהבה שפעם פעמה... לא יודעת מה קרה.. אבודה בין כול כך הרבה שאלות.. הולכת בבדידות ... רוקדת את חיי לבדי...


נשכחת מליבך אך מבטך לנצח יישאר איתי.. זה כול מה שאקח ממני... מקווה תמיד שלמרות שקשה לומר את זאת במילים אתה נושא אותי איתך במחשבות ובתשוקות שלך... היום אני מבינה הכול... היום יודעת כמה איבדתי...


הרבה חלומות שכחתי ... כול כך הרבה חרטות בגלל שלא ידעתי לאהוב.. מוכנה לעזוב מקומי לא עוד איתך... נשארתי לבדי .... וזאת האמת שלי הולכת כפופה ברחוב כול כך ריקה האמת שלי כול כך כואבת...


הרוח זאת שהביאה אותי אליך... ועכשיו היא זאת שלוקחת אותי ממך.. מחליפה רגש בריקנות...אומרת להתראות לאהבה...


השמיים בוכים את שתקתי.. הכי בטוח לאהוב מרחוק.. וכך מעכשיו אהיה ... בכול צעד שתעשה עייניי ילוו אותך... כשליבך יתעצב ליבי יבכה... שתחייך ... ארגיש שלמה... אבל הכול מרחוק... רחוק ממך בלי שתדע....


היום נותנת לעצמי לטבוע בים מלא שקרים ועצבות אינסופית.. בוכה על אהבה שלא הייתה.. וככה זה בעצם כולנו לאט לאט מתרחקים כל אחד מתרחק בדרכו זה כאילו שמישהו החליט לעצור את המשחק ולפזר את השחקנים... אלווה אותך תמיד מרחוק זה המחיר היקר שאשלם.. להיות כה קרובה אליך אך כה רחוקה מליבך ...."