המכתב שלעולם לא יגיע אלייך בבקשה תיכנסו ותגיבו אני צריכה עזרה

אני זוכרת את היום שנפגשנו ןראשונה זה כאילו היה אתמול ההינו בני 12 אבל ישר הבנו שלעולם לא ניפרד אני ואתה עברנו עליות וירידות ימים טובים ולפעמים ימים קשים היו תקופות שהאינו מתרחקים אבל תמיד האינו חוזרים עד שלא יודעת איך זה קרה היום הארור שלקח לי אותך אני ואתה בילינו יחד העברנו לילה נפלאה כאילו שידענו שזו הפעם האחרונה אני נסעתי הביתה ואתה הלכת לסידורים ואני זוכרת שלבשתי את החולצה שלך לא רציתי להוריד אותה ואז התקשרת אלי ורבנו אז לא דיברתי איתך כל היום בלילה החברה שלי היתקשרה לאח שלך אבל אתה ענית ואמרת שהוא ישן ושאתה אם חברים אמרת לה "תימסרי למעיין שאני מאוד אוהב אותה ואם פעם פגעתי בה אני מצטער" שמעתי אבל לא היה לי חשק לדבר איתך נורא כעסתי אחרי כמה זמן הרגשתי שאני רוצה לדבר איתך אבל אתה כבר לא ענית השעה היתה 4 לפנות בוקר אבל ידדעתי שאתה לא ישן התחלתי להרגיש שהחולצה שלך חונקת אותי ואין לי אוויר פתחתי את החלון והיה נורא קר ירד גשם נורא חזק . אני ממשיכה לנסות להתקשר השעה כבר 5 וחצי לפנות בוקר אתה עדיין לא עונה מה אני יעשה? יש לי הרגשה לא טובה. ופתאום מתקשרת אלי חברה, והיא ממש בוכה שאלתי מה קרה? והיא רק בכתה. התחלתי לבכות בלי לדעת על מה ואז היא ניתקה לי ניסיתי שוב להתקשר ואתה עדיין לא עונה ניסיתי להתקשר לחבר שלך וגם הוא לא ענה בשעה 6 וחצי היא שוב התקשרה ואמרה לי מעיין זה "גיגי" הוא מת וניתקה לא ידעתי מה לעשות לא רציתי להאמין התלבשתי ונסעתי בטרמפים לבית חולים ואז ראיתי אותו שוכב על המיטה חשבתי לעצמי הוא חיי ניגשתי עליו ואז הרופא שאל אותי  מי את? אז אמרתי לו אני החברה שלו אני רוצה לחבק אותו הוא אמר לי אני מצטער ניסינו לעשות הכל אבל מצבו היה קשה ואז הוא כיסה אותו בסדין לבן נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות הגיע אח שלו ותפס אותי אבל הם פשוט לקחו אותך ולא נתנו לי לנשק אותך ולחבק אותך.


ועד היום אני בוכה גיגי איפה שלא תיהיה אני תמיד יזכור אותך אני אוהבת אותך אחרי 3 חודשים גילתי אני בהריון ממך ועכשיו אני מגדלת את הבן שלך והוא ממש דומה לך אני יספר לו עלייך שיגדל . ואני יגיד לו כמה אהבת אותו אני מקווה שאלוהים ישמור עלייך נסיך שלי


כי אני לא מצליחה להמשיך הלאה מה שמחזיק אותי זה רק הבן שלך. אנחנו אוהבים אותך ותמיד נזכור אותך...