זה לא מכתב אהבה...

זה לא מכתב אהבה או משהו כזה.. זה מן מכתב פרידה ממישהו שאהבתי מאוד מאוד!!! והמישהו הזה היה הכלב שלי,החבר הטוב שלי,אח שלי.


צ'ייסי,חיים שלי.... עברה שנה וחמישה חודשי מאז שנפטרת. ככה הלכת לנו,מבלי להיפרד!


אני לעולם לא ישכח את הים הזה. איך מתת... איך מאור קרא לנו,חשבנו שבטח ברחת לו (כמו שתמיד היית משתחרר מהחגורה והיית רץ,ובורח לנו) אני ואמא רצנו מהר למטה ואז ראינו אותך,היית כבר מתתתת


אתה הלכת מאיתנו,לא הספקנו להיפרד,אתה פשוט הלכת. אנחנו בדיוק חזרנו מהחופש (למזלנו,הפעם הזאת  לקחנו אותך איתנו,אם לא היית איתנו זה היה כואב עוד יותר) ואתה היית איתנו בנסיעה טבזה אני מתנחמת.


אני מודה שהיו פעמים (ודי רבים) שלא היה לי כוח וחשק להוציא אותך החוצה. אבל תמיד אהבתי ,אוהבת ויאהב אותך תמיד. אני זוכרת שהיית יושן לידי,ואז שאבא היה קם לעבודה היית מזנק למיטה שלך ואז היית הולך לישון ליד אמא שאבא היה הולך לעבודה.


אני לא שומעת עוד את הנביחות שלך (אתה כבר לא נובח על מי שנכנס ויוצא מהבלוק,מהבית), הבית שקט בלי הנביחות שלך. אתה היית לי לחבר,לאח קטן ואני לעולם לא ישכח אותך !!!!


כאן אני מסיימצ.אני רשמתי את המכתב הזה כי הייתי צריכה להיפרד ממנו.


אם בא לכם תגיבוו, תודה


1