אהוב יקר שלי....

הכרנו באמצעות הרשת הוירטואלית הזו. אף פעם לא האמנתי שאמצא את שאהבה נפשי באמצעות התכתבות שטחית על המקלדת....(מה גם שהיא נחלה כמה אכזבות קשות בעבר)


כמעט שכבר הרמתי ידיים והייתי בשפל המדרגה, נפגשנו. הפגישה הראשונה היתה די מעפנה, לא השקעתי, הגעתי כמו סמרטוט...די לצאת ידי חובה, לומר שעשיתי את זה, כי הייתי אחרי פרידה עצובה...ואתה - היית חמוד. כמו שאתה תמיד...התחלנו לדבר - והרגשתי שיש כאן משהו אחר, קול שונה, בוגר, רציני.


השבוע אנחנו חודשיים ביחד וזה נדמה כאילו הזמן עצר מלכת. התאהבנו אחד בשני די מהר, אתה מבין אותי וקולט אותי גם בלי שאני אומרת כלום. בחיים שלי לא הרגשתי אושר כמו שאני מרגישה עכשיו, כשאני כותבת את השורות האלו....(אתה כבר יודע, כל ערב כשאני חוזרת מהלימודים - המחברות שלי בסוף מלאות בשירים אלייך...מאמי שלי...ואתה כבר מוכן לקבל אותן לידייך, לדפדף, לקרוא, להתפעל, לתת נשיקה על המצח כמו תמיד)


אהוב שלי. עוד כמה ימים אנחנו נוסעים לחו"ל ביחד. פעם ראשונה שאני טסה עם מישהו לחו"ל, גבר שאני אוהבת....אף פעם לא הרגשתי בטוחה בקשר כמו שאני מרגישה עכשיו. אני מוכנה לצאת החוצה ולצעוק בקול - מאמי אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךך


אני יודעת שאני ואתה - זה לנצח.


שלך, תמיד.