כמה כאב

היינו ביחד כמעט שנה, שנינו עובדים בחיי הלילה התל אביביים, דבר שקרשה בפני עצמו מבחינת השעות, אלכוהול,פיתויים, אך למרות הכל בנינו ביננו אהבה מדהימה. לאחר כשמונה חודשים הצעת שנעבור לגור ביחד ונורא שמחתי. מצאנו דירה מדהימה לקחנו כלב והרגשתי שכל הסרטים שהאכלתי את עצמי והקנאה מתפוגגים, כי הנה אתה כל כך חתיך מיליון בנות סביבך כל לילה ואתה רוצה לגור איתי. אך מהרגע שעברנו לגור ביחד משהו השתנה, נהיית אדיש אך עדיין חמוד וציני, לי זה גרם להיות מתוחה וחסרת ביטחון כי זה קשה שלא מראים אהבה במיוחד שהייתי מגיעה לבר שלך ובקושי התייחסת. אבל תמיד האמנתי שתחזור להיות מש שהתאהבתי בו ושאתה עובר תקופה שגרמה לך להיות קצת שחצן ומתנשא בגלל הכוח והכסף הקיבלת מהבר. שנינו באים מניסיון של מערכות יחסים, אתה אפילו גרת גבר עם בנות זוג ותמיד נפרדתם יפה, בלי מטענים. לאחר חודש וחצי התחלנו בשיחות שאני אמרתי שקשה לי ככה שאני צריכה להרגיש אהבה והשקעה מצידך ואתה אמרת שאתה יודע שמגיע לי יותר אבל שעובר עליך משהו שאתה לא מבין ממה הוא בא כי אתה אוהב אותי. אמרתי בסדר תחשוב,תנתח לדעתי זה סתם משבר ונעבור אותו. לפני כיומיים נפרדת ממני בסיבה שלא קשורה לתקופה הלא טובה שעברנו אלא כי לדעתך מאחר שאנו גרים ביחד אתה חייב להבין עם זה לתמיד או לא ואתה חייב להיות לבד בשביל להבין את זה. ואני לא מבינה איך אתה מסוגל לוותר עליי ועלינו כל כך מהר ( אתה עדיין אומר שאתה מאוד אוהב אותי, אולי אתה כבר לא ואתה לא רוצה לפגוע אבל אתה אדם מאוד ישר אז אני מאמינה למה שאתה אומר) איך אחרי פחות משנה שגרים ביחד רק חודשיים שלא היו משהו אתה יכול לדעת אם זה לתמיד או לא אפילו אני לא יודעת אני רק חושבת שקודם כל הכי חשוב זה לנסות לפתור את המשבר ושכן מגיע לנו עוד צ'אנס. ולמה לעזאל לחצת שנגור ביחד אם לא היית שלם? אני מאמינה בקשר שלנו למרות הכל ומאמינה בהתאמה שלנו בחיים לא הרגשתי כזה פיספוס וכל כך הרבה כאב, מתה שתבין ושתחזור.....מה לעשות?? אני נותנת לך זמן לעצמך לא מתקשרת יודעת שאתה יוצא כל ערב שותה וכ"ו אבל די מספיק זה ככ אידיוטי לוותר ככה.....