ידיד שלי או אהבה אמיתית שלי ..

הכרנו לפני שנתיים ..עוד אז כשהייתי במשבר של חיי..כמעט ועשיתי טעות גורלית ואתה הוצאת אותי מבלי להכיר אותי שנאתי אותך אז כי היית אומר לי ומספר לי את האמת על החיים ואני מבחינתי רציתי לחיות בסרט שביימתי לעצמי..לאט לאט התחלת להיות הבן אדם הכי קרוב לי..כל פעם היינו נפגשים והמטרה של הפגישה הייתה לדבר לצחוק לבכות ביחד והעיקר -לשתף! היית אומר לי שאני כמו אחותך ואני משם התחלתי להרגיש אלייך אהבה.. כל צלצול ממך אני מאושרת כל פגישה איתך אני יותר ויותר מתאהבת.. כל נשיקה שלנו אני מרגישה תלב מתפוצץ בתוכי..כל מגע שלך משגע אותי .. אבל אני עוד זוכרת בהתחלה שהכרנו אמרת-אל תתאהבי בי ..אז צחקתי ועכשיו אני בוכה..אני רוצה אותך אני אוהבת אותך..וכל פגישה איתך יותר ויותר כואבת לי ..אתה אומר לי אותי אתה מחבב אוהב כמו אחות שאכפת שחשוב לך ממני...אבל לא אוהב.. אולי אתה מפחד להיות שלי ..כי אתה מכיר אותי.... אבל אני רוצה שתזכור ולעולם אל תשכח.. שאם יום אחד תקום בבוקר ותרגיש ריקנות בודד ועם לב שבור..תדע שאותך אני עזבתי...אני לא מוכנה עוד לחכות...ואני בשבילך כבר לא אחות.. ותזכור מה שפעם אחרונה לך אני אמרתי... אתה לא מפחד יום אחד להתעורר ולראות שפיספסת אהבה אמיתית... ?!.....


מקווה שתבין באחד הימים...   אוהבת .....       .א.-.מ.