יהי זכרו ברוך

המחשבה שמחר זה יהיה בדיוק שנה למותך גורמת לי להרגיש גרוע יותר ממתי שהודיעו לי שהתאבדת..היית כ"כ יפה..צעיר...אני לא ממש זוכרת את היום הזה אני רק זוכרת התעוררתי בבוקר הלכתי לביה"ס והרגשתי שחזרתי לחלום...ראיתי פנים עצובות כולם בוכים עיניים אדומות זועקות לאלוהים..לא הבנתי מה קרה אמרו לי שהתאבדת..הלכת...ברחת מן העולם לתמיד..לא ממש הכרנו היינו לפעמים הולכים זה ליד זה עם חיוך..אתה יודע..חוסר ברירה אני זוכרת שתמיד אהבת לצחוק עם חברים לשיר לשמוע מוזיקה..הודיעו לי שתלית את עצמך...הדבר היחידי שעלה לי בראש זה כנראה היה לך ממש נורא אם בחרת להתאבד בדרך כה כואבת..


ראיתי את כולם בוכים ורק אני עומדת באמצע השכבה ולא זזה הדמעות תקועות בתוך העיניים לא רוצות לצאת..הייתי בהלם דיברו אליי אך לא עניתי נשארתי בעולם משלי הרגשתי שאני לבד בעולם הזה שנותרתי בלי אף אחד..ואז לאט לאט הדמעות ירדו ולא הפסיקו הלכתי לצד העדפתי שם לבכות שלא יראו..תמיד הייתי חזקה למה אני חייבת להישבר...לא הפסקתי אנשים באו אלי ולא עניתי לא יכולתי לא הצלחתי לדבר מרוב כאב נשבעת לך...הכאב לא הפסיק..איך תלית את עצמך איך?! תסביר לי איך...


אתה הותרת משפחה עצובה וכואבת ואח תאום שייש לכם נשמה מחוברת..תחשוב על זה..השארת אותו לבד הרי אחים תאומים נולדים עם אותה נשמה ואם הלכת..הוא נשאר עם חצי נשמה..שהחצי הזה מלא בכאב.


אני זוכרת בהלוויה שמעתי את ידידה שלך בוכה ובוכה ואומרת "איך הלכת איך.." כאב לי לראות אותה את כל החברים..עמדתי בוכה , כואבת, רועדת שאלתי את עצמי אם יש דרך אחרת.. ראיתי את החברים שלך הולכים ומעשנים ומדברים על סתם דברים שלדעתי לא קשורים כ"כ כעסתי איך אפשר...למה?! הוא חבר שלכם..עד שאחד מהם נשבר וצעק "היית לי אח שעכשיו ברח" ולא הפסיק לבכות ולצעוק והלב שלי בכלל נשבר לרסיסים קטנים שעד היום לא הצלחתי להשלים.. חברך הטוב היה בהלם הוא לא דיבר פשוט בכה עם פנים אדומות כאילו לא הפסייקק כל היום רק לבכות ולבכות...


כולם היו  עסוקים בסיבות למה התאבדת..אותי זה לא עניין אני רק יודעת שממש כאב לך אם התאבדת בדרך כה כואבת..והכי עצוב..שמאוחר מדי לעזור כי כבר הלכת ..זוכרת שהייתי רואה בשכבה  הייתי שואלת את עצמי כמה בן אדם יכול לחייך ומצטערת ששאלתי כי זה הגיע לך את כל  הטוב שבעולם ועכשיו?..הלכת ...השארת משפחה שלמה ,חברים ...איך עשית את זה..? אבא שלך בדיוק התכוון ללמד אותך ואת אחיך ללמוד נהיגה והלכת...להביא באחיך זה כמו להביט בך אותם פנים אותו מבט למרות שהמבט השתנה..החיוך לא חזר מאז...


אלוהים שבשמיים אני מבקשת תעשה למשפחה הזאת רק טוב..באמת במיוחד לאח שלו שיחזור לחיוך של פעם..


 


"תספר לי איך למעלה תספר לי איך אתה מרגיש.."...יהי זכרו ברוך..