לך, שעזבתי ולא בטעות.

הכרנו במקרה, כשהגעת לבקר בני משפחה בקירבת ביתי, הייתי צעירה,תלמידת תיכון.


בשבילך זו היתה אהבה ממבט ראשון. התחלת לחזר אחריי בטירוף, נעינתי לחיזורייך לאחר שכנועים של בן משפחתך.


התחלנו לצאת בסתר, כי חחשתי מתגובותיהם של הוריי, שנתיים שלמות שהיינו החצי של השני, אהבה יוצאת דופן, משהו מיוחד.


ואז.. התגייסת לצבא, ואני עדיין בתיכון.כמובן שבגרתי מעט והיו לי מחזרים.. המרחק בנינו הרס אותך. התחלת לקנא בי ללא הפסקה. היית מצפה שאהיה איתך בקשר טלפוני רציף.


וזמן קצר לאחר מכן גם רצית שאתן לך את גופי לראשונה.


פתאום, לאחר שנתיים שכיבדת את רצוני וחיכית בסבלנות.. פתאום כבר לא רצית לחכות יותר, החלטת ששנינו כבר בגיל המתאים וזה הזמן שנשכב.


ואני, חוששת ומבולבלת בגלל הקנאה העצומה שלך, סירבתי ובכיתי לך.


ואז זה הגיע- הסטירה הראשונה, הרמת היד שלך עליי היתה הסכין הכי חדה שנכנסה אל ליבי!


לאחר התנצלות ובכי ותחנונים שאסלח, הבטחות שלא תעשה זאת שוב, סלחתי.


הפעם כבר הייתי מפוחדת ומבולבלת ולא מאהבה.


האלימות שלך כלפיי הפכה להרגל מגונה ותמיד ידעת לשכנע אותי לסלוח, פרחים, מתנות, תחנונים ובכי-אפילו ניסיון התאבדותבצבא. כשניסיתי לעזוב אותך.


העזיבה הסופית שלי ממך היתה כואבת לא רק לך, מהר מאוד נישאתי לאדם שמבוגר ממני בהרבה שנים.בדיעבד אני יודעת שזו לא היתה אהבה אמיתית.


ואתה- התחתנת גם כן. והספקת גם להתרגש,ובגלל-נו, איך לא? שהרמת עליה יד.היית בעל אלים.ואני מודה לאלוהים שניצלתי!


כשפגשתיך ברחוב לאחר 4 שנים עשית לי צמרמורת בגוף. מילותייך עדיין מהדהדות בראשי:


"עמדתי מתחת לחופה ואהבתי רק אליך, מחשבותיי רק בך,שכבתי איתה ודימיינתי אותך..לא הפסקתי לאוהבך ולו לדקה..."


אהובי לשעבר, לא היה לנו טוב ביחד, וגם עכשיו,נשואה ואם לילד מקסים, אני חושבת שנישואיי הם טעות.


אני רק מקווה בשבילך שתמשיך בחייך ותתגבר על קשיים שקיימים.


שתיתן לי לחיות את חיי בשקט ותפסיק להתקשר ולעבור ליד ביתי.


אני מקווה שיהיה לך רק טוב,


וששנינו- נתגבר על אהבה שלא היתה צריכה להיות.