עמוס.

ועכשיו,


אחרי שכבר עברו 4 חודשים מאז שהלכת,


4 חודשים שכל יום בהם עובר כנצח.


אתה נמצא שם בין כל הקברים, שוכב, דומם, אתה לא מדבר, אתה לא צוחק את הצחוק המתגלגל שלך, לא מחייך את החיוך הכובש שלך, פשוט שוכב שם בין כל האנשים, קפוא, בשקט, הנשמה שלך כבר עלתה לשמיים.


הגעגעגועים אלייך לא מרפים ממני, הם עוטפים אותי ולא משחררים, אני נזכרת בך, במי שהיה הדמות להערצה שלי למי שהיה חלק ממני, אתה.


כולם פה שבורים מאז שהלכת, אנחנו לא מעכלים , והלב הלב מסרב להאמין שאתה למעלה.


המון אנשים חלקו איתך כבוד אחרון, בלוייה שלך, כולם הלכו חסרי תשובות, שותקים ומנסים להבין מה הלך באותו הערב, ביום השטן ב6-6-2006 שאלוהים לקח את נשמתך.


ואתה יודע עמוס, אני לא כוסעת על אלוהים כי כבר גדלתי והבנתי שזהו דרכו של העולם, אבל נשארתי כאן, למטה מנסה להבין, מחפשת תשובות , מנסה לזכור את כל הדברים היפים שקרו כאן שהיית פה, את כל הדברים שלימת אותי.


אני נשבעת לך עמוס שתמיד תישאר חלק ממני, חלק מהחיים שלי אז תנוח על משכבך בשלום.


אוהבת אותך המון.