שכחתי אותך....

שכחתי אותך...!


כן שכחתי אותך.....


כי הכל נשטף עם הגשם....


שכחתי אותך כי הכל עף עם הרוח...


שכחתי אותך כי הכל נמחק עם השלג....


שכחתי אותך כי הגיע החורף.....


שכחתי אותך כי הליבי קפא למוות....




שכחתי אותך...!


שכחתי את ליטופייך...


שכחתי את נשיקותייך...


שכחתי את חום גופך....


שכחתי את מילותייך הלוחשות לי באוזן...


שכחתי את הריח שלך....


שכחתי הכל כי הקיץ נגמר....




כל אותם הימים המאושרים לא יבואו עוד...


לא נרוץ יחד בין עצי החורש...


לא נכין יחד שיעורים....


לא נלך סתם בלי כל כיוון רק כדי לברוח מכולם....


לא נשב יחד על ספסל ונצחק...


לא נשב מחובקים על הדשא ונביט אחד בעיני השני...


ובעצם כל זה הוא העבר הרחוק...


כי האביב נגמר...




את הכל שכחתי ...


בליבי נשאר מקום ריק וחשוך....


כאב ענקי שאותו אין אדם עלי האדמות שיוכל לרפא...




אני יושבת לבד עם תמונתך בידי....


חושבת עלייך המון...


אך לא מצליחה יותר להיזכר ברגעים היפים...


מצליחה רק לראות את החושך....לראות ערפל...


מצליחה להיזכר רק ברגעים הכואבים....


ברגעים הפוגעים...




ברגעים שאמרת שאותי עוזב, והולך עם אחרת...


זה הרגע הכי בהיר ומובן ממה שזכור לי...


הכל בעצם נגמר...




הכל שוב מתמלא בדמעות....


מישהו לוחש לי להפסיק לבכות....


אך ברגע שרואה את מבטך בתמונה....


שטף הדמעות מתחיל מהתחלה...


ובתוכי בלב דקירות איומות מרגישה...


זה כמו שטף דם שהולך ומתעצם.......


זה כל כך כואב....




עכשיו לבד נמצאת כל הזמן...


בודדה, עם המחשבות הרעות...


רק לא לעשות משהו שעליו אתחרט....




מעתה לעולם לבדי אשאר...


כל הגוף כואב...


הנשמה זועקת...


והלב גוסס....


זהו הסתיו היבש....המתרוקן מכל טוב...


זהו הסתיו....


הסתיו...