מתגעגעת ...

זהו, עברה יותר מחצי שנה


עברו יותר מ-6 חודשים שבהם אתה כבר לא מתקשר כל בוקר


עבר הרבה זמן מאז ששמעתי את המילה "אני אוהב אותך" ממך. עברו כל-כך הרבה לילות מאז שהתחבקנו, אבל חיבוק אמיתי, ולא חיבוק צבוע. עברו ימים רבים מאז שראיתי אותך ופשוט הרגשתי מין שלמות שמחלחלת לגופי כל עוד אתה איתי.


אני לא צריכה להתגעגע אליך. זה נגמר בצורה הכי אכזרית שזה יכל להיגמר. זה נגמר בכך שבגדת בי, השארת אותי כואבת ופגועה, וגם לא היה אכפת לך שסיימנו את הקשר. ככה זה נגמר. כ"כ אכזרי, כאילו אין לך לב, ועוד בסוף הצעת שאולי כדאי בכל זאת שנישאר בקשר, בלי טיפת אכפתיות. ישר אחר כך מישהי אחרת, ואני צועקת לשווא שאולי תשמע אותי, אולי תסביר לי איך זה שהאהבה יכולה להיגמר ככה... איך האהבה שהייתה לנו יכלה להימחק לאט לאט... ואיך זה שאתה כבר לא מתגעגע כמוני... וכל זה למרות שאתה בנאדם שלא שווה שארית של עצב שנשארה לי עדיין....,


עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלות


בהתחלה עוד הרגשתי וידעתי שמפריע לך שזה נגמר ככה, מפריע לך לראות אותי ולהתעלם, מפריע לך שאולי איפשהו כואב לי בגללך. היום אני כבר לא יודעת כלום.


אני יודעת שאתה יודע.. או אולי חושב... שאני המשכתי הלאה, הכרתי, ואני כבר לא חושבת עלייך בכלל. ואם כן, זה רק דברים שליליים. ובגלל זה החיבוקים שלנו כשאנחנו מתראים הם כל-כך צבועים. אבל זה לא ככה. משום מה אני עדיין חושבת עלייך, ומתגעגעת בטירוף לילד השובב והמושלם שחשבתי שהיית.מתגעגעת לכל הנשיקות, לחיבוקים, לימים השלמים ביחד, לבילויים ההזויים שלנו, לילד שידע להצחיק אותי, ידע מתי נפגעתי מבלי שאגיד לו מילה, ידע את רגשותיי מבלי שאדבר, לילד שחשבתי שהיית. עדיין לא הגיע האחד שהצחיק לגרום לחריטה הזאת ולפצע הזה בלב להגליד... למרות שאני שמחה וטוב לי בלעדייך, חסר שם משהו, אתה חסר שם.... אתה שהיית פעם.. לא אתה הבוגדני.


אני יודעת שיום יבוא ואשכח אותך. אני מאחלת לך שיהיה לך טוב, ועדיין מאחלת בהכחשה שיבוא יום שאולי תתחרט, שאולי תראה שטוב לי ותעקץ, שיבוא יום שתגיד לעצמך בלב כמה שהיית רוצה לשלוח לך הודעה, להתקשר, להיפגש איתי,,, שתגיד לעצמך שהפסדת כאן מישהי על רמה.


אולי אני אופטימית מידי, ואולי לא יבוא היום הזה, אבל זאת כנראה הדרך היחידה שלי להמשיך.. בלעדייך...