לא יכולה יותר, אז נפרדת במכתב

נכון אז הגיע הזמן שאני ישים את הכל מאחור,


אבל החיים אחרייך ובלעדייך היו די קשים, אני לא יודעת מה גרם לי לחשוב שהכל יגמר בקרוב ויחזור להיות נורמלי אם לא מושלם.


אבל ידעתי שלא יקרה כלום אם אני ימשיך לבכות או להזכר, במה בדיוק זה יעשה לי טוב?


אז זהו זה ניגמר כל הסבל, כל הכאב, השירים העצובים, המכתבים שלא תקרא, והמבטים וגם החיוכים, אולי במובן מסוים זה ישתלם ותבין שאני גמרתי עם כל המשחקים, וקצת תרפא מלבלבל או מלהציק.


תאמין לי שאין דבר יותר בכל העולם הזה שבוא הייתי רוצה שתיהיה איתי, אבל בלי לשחק ולפגוע. זה כבר לא נעים ואני בטוחה שגם לך.


אז אולי זה לא שלום לנצח, כי אני עדיין יראה את פנייך מידי יום ויום, אבל זה יהיה שונה כי החשק לפנטז או החשק לצעוק שאני אוהבת אותך לא יחנוק אותי כמו אז.


אז אני עוצמת עיניים ונושמת את הנשימה המעמיקה האחרונה, ומתחילה מחדש, שמה בצד את הלב שלא שוב יתאהב שמה במקום אחר את הראש שיפסיק קצת עליך לחשוב ושמה מאחור את הכאב ונותנת לשמחה להכנס.


לא חשבתי מעולם שאני ירשום את המכתב הזה, ובטח שלא בצורה כזאת של פרידה ושל כוח להמשיך, כי חשבתי וחתמתי על זה שאני ימות עם זה איתך או בלעדייך. אבל כניראה אלוהים קצת ריחם עלי ונתן לי סיבות להתחיל לחלום שוב, לחייך שוב, ועם זה סתם בוקר אחד לקום ולהסתכל על השמש. הדברים שלא עשיתי במשך שנתיים ולא חשבתי שאני יעשה בלעדייך.


כי לא היה להם משמעות, ולא היה מטרות אבל עכשיו אני מעריכה כל יום שעובר מה שפעם רציתי שהיום שאחרי לא יגיע לעולם.


אז המכתב הזה"אם אפשר לקרוא לך ילד כי אהוב לא" אני חותמת בנשיקה ושולחת אל תוך האוסף שבמגירה, כן גם אותה לא תקרא.


אבל אני יודעת שהיא תיהיה האחרונה, ויש בי צד שמח כי אני שמחה שהמכתב האחרון הוא של שמחה ולא של סוף מר. ואני בטוחה שהצד העצוב יתרפא לאט לאט. כי אני מאמינה בי שאני ימשיך בלעדייך אבל אני לא ישקר, תמיד יהיה משהו שלך בתוכי כי השארת המון :L


אז ילד אני נפרדת מימך לא באהבה ולא בכעס פשוט אומרת להתראות לעבר ושלום להתחלה.


כבר לא שלךP: ליאל.