נופלת לתוך תהום...עמוקה...עמוקה......sweet thing

מנסה לעצור את הבכי, אך זה קשה, נמאס לבכות, נמאסו הדמעות, ואין מי שאותן ימחה. כי אתה הלכת, וזה צובט בלב, רואה אותך איתה, ומשהו בלתי מוגדר-כואב. מעין דקירה, של קנאה ושל עצב ביחד, איך נתתי לחיי מאהבה להתרוקן בגלל הפחד?!. אך כעת מפחדת אותך לאבד, האם עוד ניתן את ליבי וליבך לאחד?!?!?. אתה אוחז בידה, לוחש דברים באוזנה, אילו רק ידעת, מהי עוצמת הפדיעה. אילו רק היית רואה איך הדמעות עומדות בזווית עיניי, אילו אר היית מביט ורואה שאתה היחיד שבחיי. היחיד לו אני זקוקה ובו חושקת, היחיד במחשבותיי, היחיד בו אני...מאוהבת!!!


מנסה להסביר את רגשותיי כמילים אך אין אדם שיידע מה הולך לי בלב, בפנים. רוצה שתדע, שכל חיו, כל מבט, כל נגיעה מצמררת אותי, כל נשיקה, כל חיבוק, מאיר את עולמי. אתה, זה הדבר הכי חשוב בשבילי. ואיני יודעת מה אעשה ברגע שאצטרך לוותר על אהבתי. מופיע על לילה בחלומי, לוחש שאתה אוהב אותי, ורק אותי. אך קמה עם דמעות על פניי, דמעות של יאוש, המציפות את חיי. לא נקלט עדיין שאתה אוהב אותה, אין כל סיבה שלא תהיה איתה, אך בכל זאת בעמקי ליבי מסתרתת התקווה שיום יבוא ויהיה לי סיכוי איתך. למרות הבעיות, המכשוליים, הגיל והמחסומים. למרות הקושי, הכאב, למרות הכל, ליבי אותך-אוהב.


מנסה לדמיין איך אוכל להיות יתך, אך הכל שחור באופק, כי אין סיכוי לאהבה. יש יותר מידי בעיות, והתגובות לא יהיו נעימות, המשפחות מתנגדות, אך איני שולטת בליבי-וברצונות. רואה איךך חיי מתפרקים כמו מגדל, מאבדת חברות, ידידים, זה לא קל. מרגישה שאין טעם לחיים, יוצא לי שם רע, אולי כן, אולי לא, מסתובבת עם האנשים הלא נכונים, מאבדת אותך. צועדת בכיוון ההפוך, לעבר השקיעה השחורה, בלעדייך אין סיכוי לעולם ורוד, נופלת לתוך תהום עמוקה...עמוקה...