מכתב שלעולם לא יגיע ליעדו...sweet thing

ילד שלי, כותבת לך מכתב זה בידיעה שלא תקבל אותו בקרוב, אני בספק אם אי פעם תקבל אותי, אך מי יודע, אולי אקבל אומץ, ואוכל לתאר לך מעט ממה שאני מרגישה.. כעת הבנתי כמה אני אוהבת אותך, שלא תבין לא נכון-תמיד אהבתי אותך, ידעתי, אך תמיד הכחשתי. אינני מסוגלת להמשיך להכחיש זאת, במיוחד לא בפני עצמי, זה קורע אותי מבפנים. רוצה להרגיש אותך, להרגיש אותך קרוב אליי, כה קרוב עד כדי כך שאוכל לשמוע את פעימות ליבך, לחוש את הבל נשימתך. אך על רגע כזה, אני משערת כי אוכל רק להמשיך לחלום.


איני מסוגלת לקלקל חברות כזו כמו שיש לי עם נועה למען אהבה, למרות כמות האהבה שקיימת בי כלפייך, אני באמת מאמינה שחבורת קודמות לכל. מלבד זאת שאין טעם למאבקיים הפנימיים המתחוללים בתוכי אם להתגבר עלייך או לא, כי המ שלא אעשה-את כבר של מישהי אחרת. איני יודעת עוד כמה זמן אוכל עוד להסתיר זאת, כל פעם שאני רואה אותך אני מתאהבת מחדש, וכמה שאני מנסה לשלוט על זה, זה רק מתגבר יותר...ויותר...


אתה כה בוגר, מושך, ומתוק שאני בספק אם אוכל להמשיך לשלוט על עצמי, על היצר שבתוכי לאור העובדה שאני לא מפסיקה לדמיין אותנו מתנשקים, נשיק שלא נשכח בחיים.


אך הלב שלי נשבר כעת, כה קשה לי לשמוע שאתה עם מישהו אחרת. לראות איך הזרועות שלך מחבקות אותה-ולא אותי. שפתייך על שפתיה-ולא על שלי. גופל מחמם אותה-ולא אותי, שאתה שלה, ואולי לעולם לא תהיה שלי. אני מרגישה שאולי אני סתם עוד מכשול בשביל, עוד שלב בחייך שעלייך לעעבור, ולבסוף תבין שאני סתםע וד ילדה קטנה ואין לך מה לחפש אצלי. ובגע שתבין זאת-עולמי יקרוס מעליי. זוהי בדיוק הסיבה למה כנראה לא תקבל מכתב זה, הדבר האחרון שאני רוצה זה שתהיה איתי מרחמים. עליי לקבל את העובדה שאולי לעולם לא אוכל לתת לך לחוש את כמות האהבה שבי, אולי לא תהיה לי ההזדמות, אולי כן, אך מתי אוכל לקבל אותי?! איך אוכל לבגוד בחברה טובה?!.


טוב, הגגעתי למסקנה, את המכתב הזה, לא תקבל לעולם. הגיעה הזמן שאסיים אותו, משתי סיבות, האחת-נשמע די טיפשי לכתוב מכתב, שלעולם לא יגיע ליידך. השנייה-המדעות כבר עומדות בזווית עיני, וזה כה כואב עד שעליי פשוט..להפסיק...


אז אם עוד לא הבנת את משמעות המכתב:


אני אוהבת אותך!