הדמעות הראושונות שלי badi (תכנסו תגידו מה אתם חושבים)

יפה שלי או שכבר לא שלי


 


עבר לא מעט זמן מאז שפרדנו ואני לא מבין מה קרה, למה? למה עזבת אהבה שכל כך בערה אהבה ללא תנאים ללא גבולות אהבה כמו שאהבנו הכל התחיל כמו סרט אני לא ישכח את היום שידעתי שאת שלי זה היה יום אביבי מלא פריחה השמש זרחה יום אחרי הגשם האחרון של החורף כאילו העולם אמר לי נגמרה התקופה הקרה של החיים שלי לא הבנתי מה ילדה כל כך יפה כל כך מושלמת עושה איתי אבל לא הירהרתי בזה יותר מדי פשוט זרמתי לא הייתה פעם שנפגשנו ולא הבאתי לך פרח לא הייתה שיחת טלפון שלא הזכרתי לך כמה אני אוהב אותך שכחתי מכולם מהחברים מהידידות מההורים מהאחים מהחלומות הכל עצר, הכל דמם, רק את היית בראש שלי ולא שום דבר אחר אני מנסה לשכוח מנסה להדחיק אבל פשוט לא יכול, תמיד אומרים "תן חיוך הכל לטובה" אני מנסה ולא יכול אני לא זוכר את הפעם האחרונה שחייכתי באמת לא חיוך מזוייף אלא חיוך אמיתי חיוך של אושר.


החברים תמיד אמרו עזוב אותה היא לא בשבילך היא רעה מדי בשבילך ואני זילזלתי אמרתי להם בלי בושה שהם מקנאים בי שאת איתי ולא איתם הייתי עיוור והפסדתי הרבה בגללך את החברים שתמיד היו הכוח שלי הפסדתי בגללך קשה להם לסלוח לי על השנתיים האלה "שנעלמתי" להם שלא הייתי שם בשבילם והחברות שלנו היסתכמה בשיחת טלפון שבועית במקרה הטוב של מה המצב מה קורה היום גם שאני רוצה לצאת ולבלות קצת לשכוח אין לי אם מי איכזבתי את כולם חברים ומשפחה כאחד.


ויתרתי כל החלום שלי להיות קרבי להיות לוחם רק בגלל שידעתי שלא תסתדרי אם זה.


 


אני לא ישכח את היום שהלכנו על החוף מול השקיעה ונדרנו נדר שלעד אנחנו נאהב איזה טיפש הייתי שהאמנתי לך , אף פעם לא הייתי בן אדם מאמין אבל בזמן האחרון יוצא לי לדבר הרבה אם אלוקים אני מתחנן אליו שיעזור לי שיביא לי אהבה חדשה אבל זה לא קורה אולי בגללי כי כל אחת אני משווה אליך ומנסה לבדוק כמה היא דומה לך אבל אין עוד אחת כמוך ולא תהיה .


 


נפגשנו לפני איזה חודש שיחקתי אותה קול כאילו הכל רגיל עד שהמבטים נפגשו וזלגה לי דמעה אחת קטנה הרגשתי הרגשה מוזרה של השתחררות היסתכלת עליי היית בהלם ידעת שאני לא בוכה אף פעם לא שחבר טוב שלי נהרג בתאונת דרכים ולא שסבא שלי ז"ל שהייתי קשור אליו מאוד נפטר ואפילו אמא שלי פעם אמרה לך שאפילו שהייתי קטן הייתי יכול לבכות אבל דמעות לא זלגו לי תמיד חשבתי שאין לי דמעות שיש לי אולי איזו מחלה  נגעת בפנים שלי מסרבת להאמין אספת את הדימעה באצבע והיסתכלת עלי הדלקתי סיגריה והתחלתי לבכות הדמעות זלגו ללא הפסקה ממש כמו מפל רציתי להגיד לך באותו רגע כל כך הרבה דברים ופשוט המילה היחידה שיצאה לי מהפה הייתה למה?!?!?! אני לא מצליח להבין למה עזבת אותי ענית לי בתירוצים מפגרים של לא מתאים לי חבר עכשיו ואין לי זמן לחבר.


שנפרדנו נתת לי חיבוק ידידותי כזה ואמרת לי תמשיך הלאה אז איך אני יכול להמשיך הלאה שאת לא יוצאת לי מהלב אני אוהב אותך ורק אותך את האהבה היחידה בחיים שלי אז עכשיו אני מבקש ממך בפעם האחרונה החיים שלי בואי נחזור אני יתן הכל בשבילך את החיים שלי אם צריך ותחזירי לי תשובה מהר לטוב ולרע ואני לא יטריד אותך שוב אם לא תרצי רק תדעי שאת החיים שלי אני מרגיש ריק וכל כך אבוד בלעדיך.


 


אוהב אותך ללא גבולות מי שהיה פעם גם החיים שלך.


 


"תראי זה אני בוכה אל תלכי,


כי לא נשאר דבר,


רוצה שתדעי מה שאת בשבילי,


תני עוד מבט אחד, אחד."


 


אני לא יודע אם להביא לה את המכתב הזה אז בבקשה תעזרו ותגידי מה אתם חושבים