הדברים שמאחורי השמש

כל צעד קדימה מחזיר אותי לאחור,
ואז כשאני נזכר אני רואה הכל שחור,
3 דקות של שתיקה, 3 דקות של פחד,
3 דקות שבהן הבנתי שאנחנו לא ביחד.


כל רגע בזיכרון משכיח את הכאב,
אבל כשזה מסתיים, אני שוב פעם חושב,
חושב על מה שהיה, על מה שהפסדתי,
על כל האהבה שהייתה, על מה שאיבדתי.


וכן, אני יודע שזה יהיה לתמיד,
אני יודע שלא נחזור אי פעם בעתיד,
למרות שאולי למעלה, נתאהב מחדש,
ואז בלב שלי הכל שוב רק יורגש.


את למעלה עכשיו ומי בכלל יבין?
למי אני אסביר עכשיו? מי יאמין?
לא רצחתי אותך, איך הם יכולים לחשוב?
שאני אגמור את החיים למי שעשתה לי טוב??


זה קרה אחרי שאמרת שאת רוצה להיפרד,
פתאום הלב שלך הפסיק לפעום וליבי התחיל רועד,
פחד של 3 דקות כשאת נושמת בכבדות,
ואני מפחד שתפסיקי לנשום ואחזור אל הבדידות.


מהבדידות באתי אל האהבה הלא נגמרת,
תקווה שנגמרה הפכת לתקווה שתמיד נשארת,
ועכשיו מאשימים אותי, למה שאעשה כזה דבר?
אני אוהב לבכות? את היית כל מה שאצלי נשאר.


החברים עזבו אותי בגלל שלא הקדשתי להם זמן,
רבתי עם המשפחה שלי, היה פשוט בלאגן,
את היית האור היחיד שלי בחיים השחורים,
את היית הכוכב שהפך אותם למאירים.


אהובה שלי, אני מקווה שהצדק ייצא לאור,
כל צעד קדימה מחזיר אותי לאחור,
3 דקות של שתיקה, 3 דקות של פחד,
3 דקות שבהן הבנתי שאנחנו לא ביחד.