כנסו ותקראו את המסר שלי אליכם

אני רק רוצה לספר לכם את סיפור האהבה שלי עם ילדה בת 15, היא הייתה חולה בלוקמיה..


הכל התחיל מכתבה שקראתי בעיתון,
על בקשה מהלב למציאת האדם הראשון,
האדם שיתן את תרומת מוח העצם שתציל את חייה,
של ילדה בת 15, כשכל החיים לפניה.


ילדה בת 15 שנשאר לה חודש אחרון לחיות,
חודש שבו היא מתנדנדת בין להיות או לא להיות,
חודש שבו היא תלויה רק בנו, בתרומה המתאימה,
כזאת שתיתן לה מחדש שוב את הנשמה.


אני יודע שצריך מישהו עם אותו סוג דם,
ושלא מצאו את זה לבינתיים בכל בני האדם,
אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות,
להחזיק ידיים ופשוט רק לקוות.


באתי לבית החולים ואחרי זריקה קטנה,
לקחו את הדם שלי והכניסו לתוך מבחנה,
לא האמנתי שיהיה לי את אותו סוג דם שהיא צריכה,
אבל אחרי יומיים הגיעה לטלפון שלי איזו שיחה.


השיחה הייתה מחסוי, דיברה איזה אישה,
ואני לא יכול לתאר לכם את ההרגשה,
"אותך חיפשנו!!", אתה יכול להציל את ביתי,
לא עיכלתי עדיין אבל כמובן שנתתי את נשמתי.


הגעתי לבית חולים ושם היו כולם,
אמא שלה, אבא שלה, כולם חיכו לי שם,
ואני, מלא צמרמורות, הגעתי וכולם אותי חיבקו,
וכשתרמתי את הדם, כולם פשוט שתקו.


אחרי יומיים נוספים, תרומת מוח העצם נקלטה בגופה,
ואז ראיתי אותה לראשונה, היא הייתה פשוט יפה,
אחרי התרומה, בגלל שהיא השקיעה את כל הכוח,
היא נרדמה ישר ואני נשארתי שם עליה להשגיח.


כשהיא התעוררה, הרגשתי שאני מתחשמל,
היא הסתכלה עליי בעיניה הכחולות והתחלתי להתפעל,
כמה יופי, היא הייתה פשוט בובה קטנה,
וכשדיברתי איתה ראיתי כמה היא מבינה.


היא לא הפסיקה להודות לי והחלפנו מספרים,
כל יום בערך מאז היינו מדברים,
אני בן 20, גדול ממנה ב5 שנים,
אבל זה לא מנע שהרגשנו את זה עמוק בפנים.


אני יודע שהרבה יגידו שאני משוגע,
איך בן 20 בלב של ילדה בת 15 נגע?
אבל לפי דעתי לאהבה אין גיל,
ואם תרצו, תגידו אפילו שאני פדופיל.


כשהצלתי את חייה, בעצם הצלתי את חיי,
כי היא החיים שלי, מאירה את שתי עיניי,
אבל אחרי שנתיים ביחד, התגלה אצלה סרטן,
והיא התמודדה מול זה עם נשמה ולב כל כך קטן.


היא ניצחה גם אותו, עם רצון והרבה אמונה,
ילדה בת 17 כבר, כבר לא כל כך קטנה,
ואנחנו עדיין ביחד, כלום לא השתנה,
רק רציתי שתדעו שאסור לעולם להיכנע.


אני רוצה שתמיד תאמינו ואל תרימו ידיים גם אם נראה לכם שזה הסוף,
לילדה הזאת היה חודש אחד לחיות!! מה זה חודש אחד? זה כלום,
היא הייתה תלויה באנשים. ואני, למרות שלא האמנתי שזה יעזור, הלכתי לתרום,
וכנגד כל הסיכויים, פשוט מהשמיים, התרומה שלי כן עזרה והצילה את החיים שלה!!
ואחרי שגילו אצלה את הסרטן, אני לפחות הייתי נשבר במקומה אבל היא המשיכה להילחם וניצחה גם אותו.
הייתי בסטנדאפ של נאור ציון ושם הוא מספר על בן אדם שחזר יום אחד הביתה ואישתו והילדים שלו נשרפו למוות,
הוא לא נכנע, הוא התחתן שוב, עוד פעם ילדים והפעם הם נהרגו בתאונה אבל שוב פעם הוא התחתן..
הכל תלוי בכם, אם תילחמו ותאמינו, השמיים הם הגבול..